העננים מגיעים בשמיכה של ערפל, מכרבלים באהבה

משכיחים את הבוקר החד המשכ(ק)ר

יפיפה בחוץ, אפור וחודר.

איך נסבול, כשהטבע מספר

על נקיון וטוב, על אהבה

נותן בלי לברבר.

חי ונושם יותר מכל בודהה אחר.

הגשם מהפנט,

העלים מרקדים לתחתיו

אנחנו מחייכים ומתרגשים, בלי שום הסבר

הנה הטבע, שוב קובע את שלו

בלי לדבר.

אז אני ודובי נפרדנו אתמול, בטוב מאד

חזרתי לבערך לבד, אבל יש פה מלאא אנשים מהארץ וזה קצת מבלבל

אבל קבעתי תאריך לקעקוע (!) אז אשאר פה עוד קצת.

סיימתי קורס בודהיזם, כתבתי מלא.

היה מדהים, והזכיר לי דברים שידעתי ושכחתי.

"אם תעניק טוב, תקבל טוב.

אם תמנע מלהעניק טוב, אל לך להתפלא כאשר אינך מקבל אותו."

"וכך אמנם נראית ההתנהגות הנרקיסיטית:

אני ורק אני אחראי לטוב שיש לי; זה שלי, מעולם לא קיבלתי דבר טוב מאיש"

"כיצד ייתכן שנשלול את קיומו של האני הזה, היקר מכל? וכי מה יוותר?"

"נראה שמה שיוותר זה החופש לעשות מעשים טובים בעולם"

"לנטוש את התשוקה אין פירושו לנטוש עונג וכאב,

אלא את הנסיונות המתמידים להשיג עונג ולהמנע מכאב"

מפתיע ולא חשבתי שאני אגיד את זה בחיים, אבל אני מתגעגעת ללבד שלי.

הודו מדהימה לי, ורשמית החלטתי להאריך

לא רוצה לחזור ולהרגיש שהייתי צריכה להאריך.

מרגישה שאני בשיא של תהליך וזה לא הזמן לעצור..

אחזור לארץ קצת מרוששת אבל זה פשוט נכון. כסף בא והולך.

אני לא באמת במוד כתיבה, מרגישה קצת עצורה

מקווה בעוד שבוע להכנס לקורס בודהיזם, לחזור ללבד

הלוואי שלא אמצה.