זה שמישהו יראה את הזיק הכי קטן של איכפתיות,

וזה פשוט שיפר פלאים,

הפך אותי 180 מעלות.

ממקום שבו אני רוצה לברוח ולצרוח ולהכאיב ולמות, 

פתאום אני לא מתייחסת לשטויות הקטנות ויכולה למעוך אותם כמו כלום.

הדברים האלא שהיו ענקיים ונוראיים, נהיו קטנים וחסרי משמעות.

פתאום אני מרגישה הכי חזקה בעולם,

אולי אפילו כאילו אני לא צריכה שיהיו מסביבי ויחבקו אותי.

כאילו.

כי רק הייתי צריכה לדעת,

בראש,

שלמישהו איכפת.

אז תודה, שעשית את הצעד הקטן הזה של לדבר איתי,

כי זה עשה את הכל בשבילי.

ואת... 

תמיד אדע,

תמיד תשארי,

זאת שסובבה אליי את הגב-

כשהכי הייתי צריכה אותה.

"Grenade"

אני מרגישה כמו תמונה על הקיר.