ממש קשה. יותר ממה שחשבתי.

מצד אחד, זה קל וטבעי באופן מפתיע להתנתק רגשית, לשחרר.

פתאום אני צוחקת, פתאום אני קלילה, שכחתי שאני יודעת להיות כזו בכלל.

פתאום אני יוצרת קשרים ישנים מחדש (יחי הווטסאפ)

מקרבת אנשים שלא היה צריך להרחיק.

ובאותה נשימה- כשכחלק מההחלטה הייתה להתרחק מהתלות, התרחקתי מבן-

וזה פוגע מאוד ביחסים עד כדי רעיעות- מה שגם לא זוכרת מתי היה.

וכשההבנה הזו נפלה עליי בבום, התערערתי ממש, וגם כעסתי קצת.

שהוא לא מבין מה זה עושה לי.

ואיך הוא יכול להבין, אני לא משתפת אותו.

ובכלל גם הוא חלק מהיחסים האלה, וזה לא פייר להתייחס רק למה שזה עושה לי.

אלא למה שזה עושה לו.

וזה נראה לי הפעם הראשונה שיש לנו התנגשות ברצונות ביחסים.

זה מפחיד.