זהו, תחילת חודש,

דף חדש.

את מאחוריי.

כל הפוסטים הקודמים, כל הכאב הזה...

נסגר במילים-

"אני לא מסוגלת להכיל אותך".

שהיה הכי כואב לשמוע,

קרע לי את הלב לחתיכות,

כשאיפשהו בלב קיוויתי שמשהו ישתנה,

היה אירוני בכמה רמות,

ואפילו קצת מגוחך כשעלתה מצדך המילה "פייר",

אבל זהו.

מחוקה.

פעם אחרונה שמישהו פגע בי ככה ועשיתי לו מחיקה כזו-

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=62207&blogcode=6865649

זה כאב, מאוד, וזה היה הדבר הכי נכון שעשיתי אז.

אז למדתי, לא לצפות שתעמדי מאחוריי כשאני נופלת.

ולדעת להעריך את כל מי שיש לי.

ופעם אחרונה, שאני מרשה למישהו לפגוע בי ככה,

להביא אותי כל כך קרוב לחזור להתמכרות המחורבנת הזו.

תמותי.

לבד. כמו שאת אוהבת.