אחרי בערך 5 שנים שיניתי את השם של הבלוג מ'אנרכיה' ל'אמפתיה'.

זה הכי סתם בעולם אבל כבר אין לי שום חיבור לאנרכיה ובערך כל חיבור אפשרי לאמפתיה:

אני כבר די הרבה זמן מדחיקה את זה

קצת לא בא לי להוציא את זה מהמחשבות כי אז זה יהפוך לאמיתי

אני נמשכת אלייך

שיט. מה עושים עם זה.

ברור שאני צריכה לשכוח מזה ומהר

אני לא חושבת על זה ביום יום

בעיקר כשהכרנו זה יותר ישב בי, אבל עכשיו לא כל כך

אולי כי אני מכירה אותך מספיק טוב ואני יודעת שאתה לא בשבילי ושאני בטח לא בשבילך

שוב חלמתי עלייך היום

חלום כיפי טוב כזה.

אני ממש מקווה שהחלומות האלה במקרה בדמותך ואני בכלל חולמת על מישהו אחר, רנדומלי או לא.

למרות שזה לא ככה, למה לשקר לעצמי

אני פשוט נמשכת אלייך.

באסה שזה המצב.

ממ.. מילא. יכול להיות יותר גרוע.

ושוב עלתה לי התחושה שהופכת לי את הבטן, מאדימה לי את הלחיים וגורמת לנשימה שלי להיעצר אם לא אוציא את זה מהפה.

בדרך כלל אני מצליחה להעביר אותה, אבל באותו רגע לא יכולתי יותר. הייתי חייבת לדעת, הייתי חייבת לפרוק את זה, להוציא את מה שיושב לי על קצה הלשון קרוב לחודש.

אז כמו שציינתי, הקרביים געשו, הלב דפק בחוזקה, הדם זרם לפנים ובמבוכה אדירה פלטתי את השם שלו, כאילו אני באה להצהיר על משהו.

"מה?" ענית, יושב לידי על המיטה ומסתכל עליי בתהייה (אני רק מתארת לעצמי שככה הסתכלת עליי כי לא היה לי האומץ ליישר אלייך את מבטי).

"יש לי משהו להגיד לך אבל אני ממש מובכת מזה"

"את יכולה להגיד, זה בסדר, אין לך מה להיות מובכת ממני"

שתיקה

"אוף... אני רוצה לשאול אותך... אמ..."

"נראה לי שהבנתי"

הקלה

"אוקי, אז כן, אני קצת לא מבינה מה קורה בינינו.."

"אממ זהו אז באמת יצא לי לחשוב על זה, עלינו, ואני פשוט מרגיש שכרגע אני לא רוצה להיכנס לזוגיות. אני במקום ממש מבולבל עם עצמי, אני לא סגור לגבי התואר ואני קצת תוהה עם עצמי פתאום מה הדברים שמעניינים ומרגשים אותי, ונראה לי שזה לא יהיה פייר לבת הזוג אם אכנס עכשיו למערכת יחסים שלא באמת אהיה בתוכה, ואולי היא אפילו קצת תקבע אותי ולא כל כך תאפשר לי למצוא את עצמי"

אני מאוד מבינה אותך, אני גם מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת שאתה לא סתם זורק לי דברים באוויר - אתה באמת הרבה פעמים התייעצת איתי לגבי התואר ומהשיחות שלנו אתה באמת נשמע שאתה במקום די מבולבל ולא סגור על עצמך. אני גם חושבת שזה שיצאת לא מזמן מזוגיות גם מגבירה את חוסר החשק להיכנס לזוגיות חדשה, אבל האמת שאת זה לא ציינת, אז אולי זה לא פקטור בעינייך.

בכל מקרה, הכל בסדר. אני מספיק בוגרת כדי לא להיפגע ולהמשיך בקשר הקרוב שלנו כידידים.

ברור שבאותו רגע שנפתחתי והייתי סופר פגיעה, אז באמת קצת נפגע לי האגו, על עצם זה שסוג של קיבלתי סירוב, אבל התגברתי על זה. אחר כך הלכנו לשיעור אקרו-יוגה, וכבר שכחתי מכל הדרמה, ואפילו בדרך חזרה מהשיעור הרגשתי בנוח לשתף אותך במחשבות שלי לגבי המצב שאתה נמצא בו ומה אני חושבת על זוגיות באופן כללי, שבעיני זו לא איזו כותרת מפחידה כזו שמתחתיה יש כל מני סעיפים, אלא שבסופו של דבר זה חיבור עם אדם שאתה יכול להרגיש איתו בנוח, שיהיה המפלט שלך, שיוכל להכיל אותך ולהעצים אותך וכו'.

אני באמת בסדר עם הסיטואציה שהיינו בה, ואפילו אעז ואגיד שיצאתי ממנה קצת מחוזקת לגבי הביטחון שלי והאומץ שלי.

הדילמה החדשה שנוצרה מתוך זה היא האם להישאר בקשר הקרוב שאנחנו נמצאים בו כרגע.. אנחנו בקשר יומיומי, טלפונית ופיזית, אנחנו באמת ידידים טובים ואני מרגישה איתך מאוד בנוח, ואני מאוד חוששת שבגלל שאני בסופו של דבר כן מעוניינת בך, אני אפתח אלייך רגשות, כי אנחנו כאלה קרובים, ומאידך אתה לא, כי בעינייך אנחנו יכולים להישאר ידידים וזה בסדר.

ברור שזו לא החלטה שאפשר להחליט בן רגע, וצריך לראות מה הדינאמיקה החדשה שתיווצר בינינו לאחר השיחה הזו אתמול, אבל אני פשוט חוששת להיפגע.

אני לא רוצה להגיע למצב שאני מאוד קרובה אלייך, עד כדי פיתוח רגשות עזים אלייך, ושזה לא יהיה הדדי ושאני מאוד אתאכזב ואפגע. לא רוצה להיות במקום הזה.

אני חושבת על קצת להתרחק ממך. פחות לשלוח הודעות, פחות לקבוע דברים משותפים.

ומצד שני אני אומרת לעצמי 'למה שתתרחקי ממנו? הוא חמוד וכיפי ואת נהנית להעביר איתו את הזמן.. תתגברי על האגו שלך ופשוט תבלי איתו'

אבל

נראה לי שבכל זאת אתרחק קצת.

אני באמת באמת חוששת מלהיפגע.