חודרים עמוק

כל פעם שאני נזכרת בך אני לא יכולה שלא לחשוב על המבטים שלנו.

אפשר להיזכר בצחוק המפגר שלך, בשטויות שאתה עושה, בטירוף שאתה מביא כשאתה נכנס לחדר, באיך שאתה גורם לכל אחד לידך להרגיש בנוח.. באמת, אפשר להגיד עלייך כל כך הרבה דברים. יש לך אישיות כזו כובשת.

אבל כשאני חושבת עלייך אני חושבת על המבט העמוק שהיה בינינו.

זה התחיל מהרגע הראשון שפגשתי אותך בקאסה וישבנו לאכול כמה חברים ארוחת בוקר.

אתה שתית קפה שחור ודיברת והצחקת ועניינת כמו שרק אתה יכול

ופשוט

לא הורדנו את המבט אחד מהשניה.

כאילו המבטים שלנו כל כך חודרים אחד לשניה, למעמקי הנשמות שלנו, שיכולתי לראות בך הכל ואתה בי.

זה לא הפסיק. גם לא במסיבה שאחר כך הלכנו אליה, וגם לא כשחזרנו ממנה ושכבנו.

היה רק מישהו אחד שגרם לי להרגיש ככה, שהוא קורא אותי במבט ואני אותו, אבל אותו הכרתי שנים. אותך הכרתי שניה.

אני מתגעגעת אלייך

לא אוהבת, לא חסר לי, לא לא יכולה בלעדייך

פשוט מתגעגעת לצחוקים, לשיחות ובעיקר למבטים..