היי מה קורה? האמת שרציתי לשתף אותך איך אני מרגישה. סתם, פשוט אחרי שישבנו ביום שבת עלו בי תחושות לא נעימות כאלו.

'כן, שמתי לב שהיית מרוחקת.. רוצה לדבר על זה?' (הוא בטח היה עונה)

זה באמת לא איזה משהו רציני. פשוט ברגע שחיבקת אותי פתאום עלו בי תחושות שלא הרגשתי הרבה זמן.. פתאום נורא התגעגעתי למגע שלך, ללנשק אותך, לביחד שלנו.. וזה די מלווה אותי מאז שנפגשנו. וכן, ממש הסתגרתי ברגע שחיבקת אותי כי לא ידעתי איך להגיב. אני רגילה להיות כל כך פתוחה איתך ולשתף אותך בכל מה שעובר לי בראש שהיה לי כל כך מוזר לשמור את התחושות האלו בבטן ולהמשיך הלאה. הייתי חייבת להיסגר, להתרחק. לא הצלחתי להעביר את זה הלאה.

'אז למה לא שיתפת אותי באותו רגע?' (הוא ענה בדימיון שלי)

אממ ואו האמת שמתוך אגו. לא בקטע ילדותי, אבל באמת שאני לא מוכנה לתת לך לנצח אותי - אם אני אגיד לך מה אני מרגישה, זה יהיה ניצחון שלך. היד שלך תהיה על העליונה, וזה פשוט כל כך לא מגיע לך. אתה זרקת אותי, אתה שברת לי את הלב. באמת. יותר מזה שלא מגיע לך שאגיד לך שאני עדיין אוהבת אותך ושאני מתגעגעת אלייך, לא מגיע לך שאמשיך לדבר איתך, שלא לדבר על להיפגש איתך.

עכשיו ברור שכלום לא שחור ולבן, וגם אתה מבולבל וקצת פגיע, ואתה לא השטן. אבל זהו, זה נגמר. פשוט לא מגיע לך אותי. ברגעי משבר שלי אני שולחת לך הודעה, ולפעמים דרכה אנחנו גם נפגשים, כי אני פשוט לא מסוגלת להרפות ממך כרגע. אני לא יכולה לדעת מה עובר לך בראש ואם אתה גם מרגיש כמוני או בכלל בכלל לא, אבל בתחושות שלי, בהבנה שלי את המצב - אתה לא במקום הזה. אתה מבחינתך יכול להמשיך בחייך, ואם תשלח לי הודעה זה מתוך גחמה רגעית של געגוע קטן שצץ פתאום או אולי שמעת שיר שלנו או אולי ראית משהו שהזכיר לך אותנו ושלחת לי הודעה לגביו. זה לא בסדר. אתה צריך להיות ער למצב שלי. אני אמנם מצליחה להסתיר את זה די טוב, אבל אני מכירה אותך מספיק טוב כדי לדעת שאתה מכיר אותי מספיק טוב. יותר מדי טוב אפילו. אתה יודע למה הסתגרתי ככה אחרי שישבנו בשבת. אתה יודע שהחיבוק הזה הקשה עליי וגרם לי להתגעגע אלייך, ובמקום לפתוח את הלב, במקום לדבר על זה, היית שקט. היית נונשלט. אני לא מאשימה אותך, משתדלת שלא, לפחות. פשוט, זה מצב לא נעים שמכניס אותי למחשבות די מבאסות, ובאופן כללי הייתי מעדיפה שנפסיק לדבר. עם כמה שזה יהיה לי קשה.