אני כל הזמן שואלת את עצמי אם לא הייתה לו חברה, הייתי ממשיכה לאהוב אותו?

כי ברמת העיקרון נחסמתי רגשית.

אני חושבת שאחרי ששלושה בנים אחריו נפגעו ממני בדיוק מאותה סיבה, זה כנראה נכון

אני חסומה רגשית.

ואני לא מצליחה להפסיק לשאול את עצמי האם זה בגללו.

הרי אחריו היו כמה ואני לא מצליחה להבין אם הם סוג של ריבאונד

או שהוא כבר לא מעניין אותי בכלל.
אני רוצה להאמין שאני כבר לא מרגישה אליו כלום

זאת אומרת, אני חושבת שאני כבר לא מרגישה אליו כלום.

אבל זו לא הבעיה האמיתית.

הבעיה האמיתית היא שהלב שלי חסום. אני לא מסוגלת לפתח רגשות.

אני יושבת ושומעת מישהו שופך את הלב שלו מולי ואין לי מה להגיד לו.

אני רק מרגישה חמלה שהוא הגיע למצב שהוא אוהב מישהי שלא אוהבת אותו חזרה.

והאמת? אני קצת מאשימה את ההוא.

אני חושבת שהוא פגע בי עד כדי כך שסגרתי את עצמי מבחינת רגשות.

ופה אני שואלת את עצמי איך נפלתי ככה.

איך הגעתי למצב שאני נותנת למישהו כל כך לפגוע בי ולהשפיע עליי בצורה כזו.

אני מנסה להבין ולא מצליחה.

אני מנסה להבין איך הלב שלי הגיע למצב כזה שהוא לא מרגיש כלום.

לא יודעת. משהו פה דפוק.

אני מרגישה כמו מישהי נורא מסכנה שבחור שהיא אהבה עקר לה את הלב.