אני לא מתיימרת להיות יפת נפש ואני לא חושבת שזה נכון להתכחש

זאת אומרת, זו לא התכחשות, אני הרי בן אדם שנורא מודע לעצמו, אבל לצערי אני לא מרפה.

הלוואי ויכולתי להגיד שכן. הלוואי והייתי יפת נפש לרגע, גם בעיני עצמי, והייתי אומרת לעצמי

"איזה שטויות את חושבת, זה נגמר בעינייך לפני כל כך הרבה זמן".

אז מה אני אעשה? אני בן אדם שנורא מודע לעצמו אז הנה, פה אני מודיעה לעצמי

שלא הרפיתי.

ויהיו שיאמרו שהוא אידיוט מזדיין וגם יהיו שיאמרו שהוא לא שווה אותי

והאמת היא שיש מצב גדול שהם יהיו גם צודקים

אבל בתקופה כזו שאני לא מצליחה למצוא את עצמי בתוך הרבה רצונות וכוונות של הרבה בנים,

ולא מצליחה להבין מה אני רוצה, ולא יודעת מה אני מרגישה למי,

אני מנסה להגיע לאיזושהי הבנה ביני לבין עצמי

כי אני מפחדת שאני מתפשרת פה.

היו שאמרו שהלב שלי חסום, שאני קרה ושרגשות עוברים לידי, לא בתוכי.

ואני רוצה לספר לכם שכשכמות כזו של אנשים שלא קשורים בכלל אחד לשני אומרים לך דבר כזה

את צריכה להעמיד את הקביעה הזו בסימן שאלה נורא גדול.

הרי קרה אני לא, אני בחורה מאוד רגישה ומקבלת אז למה שמשהו כזה יאמר עליי?

כל פעם ששמעתי את הקביעה הזו ממישהו הרגשתי מין צביטה חזקה כזו בלב

ואז איפשהו נפל האסימון. אני לא קרה בשום צורה, אבל זה נכון שאני לא יכולה לפתוח את הלב שלי.

בגלל, עם כמה שזה קלישאתי שזה נשמע, שהוא תפוס.

אני גם אספר לכם למה זה ככה; כי כשיש לך מספר בנים בחיים שרוצים ממך משהו

ולך אין כל כך מושג מה את רוצה מהם ולא מבינה למה את לא מצליחה להחליט ולהבין,

ולא מבינה למה את לא מצליחה לפתוח את הלב לאף אחד מהם,

אז את פוגשת את הבחור ההוא, זה שאת לא מדברת איתו בכלל, כי עם כל הצער שבדבר, הוא פגע בך בלי ידיעתו

אז את אומרת לעצמך להתרחק ממנו, שבכלל לא יידע שפגע בך, רק כדי לשכוח ממנו כבר.

אז במקרה את פוגשת אותו ונעצרת לדבר איתו אבל אז את נקלעת לעיניים שלו ולא מצליחה להוציא שום מילה מהפה.

אז את יודעת שזו לא את וזו לא אשמתך שאת לא יכולה להחליט כלום לגבי אף אחד

אז את מבינה שהלב שלך לא יהיה שלם עם אף אחד אחר

כי הוא תפוס, עם כל הקיטשיות שבדבר.

כן, יהיו שיאמרו שאני סתומה.