אתה יודע מה באמת הייתה הבעיה בו?

חוץ מזה שהוא היה ילדותי וקצת שיטחי וביישן וקצת חסר ביטחון ועוד כל מני מגרעות קטנות (וגם לא קטנות) שהרחיקו אותי ממנו.

אף אחד מאלה לא היה הבעיה האמיתית.

אני אגיד לך מה הייתה הבעיה האמיתית;

הוא לא הכיר אותי.

אחרי חמישה חודשים מהרגע שהוא פגש אותי עד הרגע שנפרדנו, הוא פשוט לא הכיר אותי.

ואולי זה כי לא ניפתחתי אליו, ואולי זה כי חמישה חודשים זה לא מספיק זמן כדי להכיר בנאדם

אבל בשורה התחתונה, הוא לא הכיר אותי.

ויותר גרוע, הוא לא הכיר אותי כמוך.

איך אתה הכרת אותי.. זאת אומרת, איך אתה עדיין מכיר אותי.

איך רק מיצמוץ שלי היה אומר לך משהו,

איך שתיקה שלי הייתה ממלאת לך את המחשבות בתשובות ממני,

איך כיווץ גבות שלי היה מראה לך את הרגש שעובר בי,

איך תנוחה שעמדתי בה הייתה אומרת לך אם אני כועסת או שמחה או עצובה.

איך הכרת אותי.

אתה יודע, עכשיו כשאני חושבת על זה,

אני חושבת שאני כל כך מתגעגעת אלייך וכל כך מרשה לעצמי לשכוח את כל הדברים הרעים שהיו בינינו

כי אתה הבחור היחיד שבאמת באמת באמת הכיר אותי.

ואתה יודע מה עוד?

אני חושבת שאני כל כך מקנאה בה וכל כך עדיין בעניין שלך, אחרי כל הזמן הזה,

בגלל שאני הכרתי ועדיין מכירה אותך כמעט כמו שאתה אותי.

"אני מכיר אותך יותר מדי טוב" - "אל תהיה כל כך בטוח" - "אני דווקא כן בטוח. אני יכול להגיד לך שאת מכירה אותי ממש טוב. יותר טוב מרוב האנשים בחיים שלי."