מכה אפורה.

ריק.

דף ריק.

שעה וחצי ישבתי מול דף ריק.

שהיה אמור להתמלא בדיו כחול בצורת אותיות,

אבל לא, שעה וחצי, והוא נשאר ריק.

אף פעם לא הרגשתי כ"כ חסרת תועלת.

לילט~

סול.

ריק.

זאת אולי הפעם החמישית היום שאני ניגשת לכתוב, פעם זה לא היה ככה, לא הייתי צריכה להכריח את עצמי לשבת מול המחשב ולכתוב,

אבל הכל מתערבב ומתפרק לי מול העיניים אז אולי עכשיו כבר קצת יותר קשה..

אני מתגעגעת , אני אפילו לא יודעת למה, אבל אני מתגעגעת.

בעיקר לעצמי, לא חייכתי כבר חודשים, נדמה ששום דבר לא יזיק לי כבר.

הכל נגמר. זהו. כל הבלאגן שהיה לי בראש כבר הלך, אבל אני עדיין לא מרוצה,

אני עדיין לא מאושרת, כמו שחשבתי שאני אהיה ברגע שהכל ייגמר, זה אומר שטעיתי?

שמראש לא היה סיכוי להשתחרר? שזה לא אשמתו בכלל? שאני.. עושה משהו לא נכון?

אני רוצה דבר אחד, אחד, והוא כבר כמעט כאן, אבל כ"כ רחוק, אני רוצה להיות מאושרת.

מה אני עושה לא בסדר? איפה הטעויות שלי? אם מישהו רק יכל להצביע עליהן..

אוף.

לילט~

סול.

והתעלומה ממשיכה, אני צריכה שינה טובה וקצת זמן עם עצמי נראה לי. 

היה לי כ"כ הרבה לכתוב. ואז התקיפה אותי מתקפת הצנזורה.

אז הפסקתי.

אולי יום אחד זה יחזור, אולי לא.

עד אז,

לילט~

סול.

מסתבר שאפשר לקנות את ההערכה שלי בזול, אני עד כדי כך חסרת ביטחון?