מכה אפורה.

אז לדבר על זה שקשה לי?

כי אני עוברת מהדירה הקבועה למקום חדש,

לדבר על זה שאני מבולבלת ואין לי אף אחד לדבר איתו על זה?

כי א"ל וכל הבלאגן רגשי שנשאר מאחורי זה שאין לי מושג איך לפתור. (יש לי, אני פשוט לא אוהבת את הרעיון הזה)

וזה שיש עוד *המון* זמן עד שאני נכנסת לדירה החדשה וכבר ממש בא לי  אבל הזמן לא זזזז

ולעזאזל עם הכל.

פשוט בא לי לנוח.

ולעזוב את העבודה ולחזור לחיות כמו הבטטה שאני,

אבל לא,

אני עוד עובדת, וזה קצת גורם לי להרגיש גאווה.

ואפילו הולך לי טוב.

אני די מאושרת מזה.

וויי