מכה אפורה.

אני מתגעגעת לעיוות הזה שהיה לך עם העיניים.

אני מתגעגעת לקול הטיפשי שלך.

ולשיער המוזר שלך.

אני אפילו מתגעגעת לזיפים המפגרים שלך.

אני מתגעגעת לתחושה שהייתה לי כשישבת לידי .

אני מתגעגעת לקרבה ולמישהו שמסוגל להבין אותי.

אני מתגעגעת אליך.

כל כך הרבה.

ונמאס לי מזה.

נמאס לי לבכות על זה.

למה זה כואב לי כל כך בכלל.

(במקור תכננתי לכתוב על זה שראיתי עם תומיקס את המשחק של אנדר והיה מעולה וכיף ונפלא. אבל אני מניחה שלדיכאון שלי יש תכניות אחרות עבורי)