מכה אפורה.

אז סוף סוף ראיתי את ד"ר, מה שהיה די אחלה בהתחשב בזה שארבעה חודשים רק דיברנו בפלאפון כי צה"ל זונה מיוחמת.

וזה היה מדהים ומייגע כאחד, כי עכשיו הבנתי כמה אני מתגעגעת אליו, וכמה זה נורא לא לראות אותו כל כך הרבה זמן..

ואחרי שזה לא קרה מלא זמן, הייתי אשכרה ערה בנסיעה דרומה לתל אביב מהבית, והייתי צריכה להביט ברחוב שלך, כל הזין אומרים לא?

ואז הכל נראה כמו סרט נע , הפעם ההיא שגרמתי לך לנסוע חצי תל אביב רק בשביל לגלות שאני בתחנה שמול הבית שלך,

הפעם ההיא שנסענו אליי וטעינו ברכבת אז נסענו בערך שעתיים ביחד בפעם הראשונה שאי פעם נפגשנו בה,

הפרידה, הפרידה השנייה, המוות בעיניים כל השטויות, שלא תחשוב ששכחתי את הדברים הרעים, לא, עדיין לא.

לשקר יהיה להגיד שאתה כבר מחוץ לחיים שלי לחלוטין, שגם אם אפגוש אותך שום דבר לא ייקרה והכל נגמר ועבר ויופי טופי,

לשקר יהיה להגיד שכל פעם שי"ס מדבר איתי עליך גם אם רק זורק את השם שלך אני לא קופאת לכמה שניות בניסיון לעצור זרם של התבכיינות מטומטמת שתוכיח שדיין אכפת לי, כי אני לא רוצה שיהיה לי אכפת.

לשקר יהיה להגיד שאם אני אדע שאתה יוצא עם מישהי אני לא אמות מבפנים, למרות שאני כבר יצאתי עם כמה מאז שנפרדנו, אבל זה לא באמת נחשב אם בכל הזמן הזה חשבתי עליך.

וול, Fuck me right?.

העיקר שאני לא אהיה בדרך ללהרוס עוד משהו, בינתיים טוב לי, אבל בד"כ כשמגיע השלב הזה... זה תמיד נהרס.

אז באסה לי.