מכה אפורה.

בא לי ללכת, לעשות ארבעה חמישה צעדים לכיוון שלך,

ולברוח אחורה, לאדמה הבטוחה שלי, בא לי לראות אותך,

לחבק אותך ולא לעזוב.

אבל מה זה שווה, כשאתה אפילו לא תסתכל עליי כשאני אגיע?

ותתיתן לי דחיפה חזקה אחורה כי גם ככה עדיף שאני לא אהיה שם?.

אתה יכול להגיד את האמת , שאין כלום בראש שלך שמדבר עליי,

ושסביר להניח שמישהי אחרת נמצאת שם.

כי אתה מתנהג ככה. 

פעם היית מתקשר כל יום, עכשיו אנחנו בקושי מדברים,

אני מתגעגעת לזה.

לילט~

סול.

אני רק רוצה שתשים לב אליי, קצת. בבקשה?