מכה אפורה.

אני אוהבת מתמטיקה. כן כן, אני מוזרה או משהו, שמעתי הכל כבר.

אבל אני אוהבת מתמטיקה, אני יכולה לפתור תרגילים במשך שעות והזמן יעבור לי מהר נורא,

אני בעיקר אוהבת מתמטיקה כי אני טובה בזה, מאד טובה בזה, זה פשוט בשבילי,

אני נורא טובה במקצועות שצריך ללמוד בבית ספר, כי קל לי ללמוד, קל לי לתפוס חומר חדש.

אני אוהבת דברים שלא משתנים הרבה, דברים שפשוט להבין אותם, היגיון.

נוסחה. אני אוהבת נוסחאות, זה נחמד לעבוד עם נוסחאות,

אני רק מציבה את המספרים או מקישה במחשבון ובשנייה יש פיתרון,

אבל בחיים האמיתיים זה פחות ככה, אם החיים שלי היו נראים כמו מחברת של בית ספר,

חצי מהדפים היו מרוחים בטיפקס, מקושקשים, תלושים מעוכים, מה לא?.

כשאני יושבת לפתור תרגיל זה יכול לקחת לי בין שלוש דקות לחצי שעה.

ואם יש טעות אני בודקת איפה טעיתי ומתחילה מחדש,

זה קל, הכל כתוב בדף אבל כשאני טועה איתך,

אין לי פתרון בספר שאני רואה לאן אני צריכה להגיע,

אין לי טעות נגררת שאני יכולה למחוק ולהתחיל מהתחלה,

יש מחיקה בטיפקס, אבל זאת לא מחיקה אמיתית , זה נכתב.

וזה חור בעלילה שהורס הכל .

כשאני טועה איתך, נוצר דף פצוע, כזה שאני רק רוצה לתלוש, אבל לא יכולה.

כמו תמונות שאני לא מסוגלת למחוק מהמצלמה, כי אני מפחדת לשכוח.

וכשאני טועה איתך, זה לא שיורידו לי רק שתי נקודות ויש 150 אז הכל בסדר,

לא, כשאני טועה איתך יורד לי הכל, והתרגיל נגמר.

זה למה אני אוהבת מתמטיקה. כי במתמטיקה הכל פשוט, יש נוסחה, ואתה רק מציב בה מספרים,

היא לא משתנה, היא כנראה גם לא תשתנה, יש חוקיות, סדר, עולם של מספרים.

כשאני לומדת מתמטיקה , אני יכולה לפתור הכל בדקה, אולי שלוש, או שלושים.

אבל כשאני לומדת להכיר אותך, אני לא יכולה לפתור שום דבר, לא בשלוש שנים גם.

כי אני יכולה לבחור באיזה נוסחה להשתמש בתרגיל מסויים, אם פיתגורס או פונקציית סינוס.

אבל איתך לא. אין לי נוסחה, ואני רוב הזמן לא יודעת מה להגיד.

אני יודעת שאם אני אמשיך את התרגילים אני אסיים עם הציון שאני רוצה,

אבל השאלה מה תהיה התוצאה. כי יש שני משתנים.

והם עוברים שלוש נוסחאות שונות.

מה הנכונה?

זה יבוא עם הזמן.

לילט~

סול.

איקס בשלישית + וואי בשלישית = זי בשלישית?

פרמה היה כלבה.