מכה אפורה.

כנראה שאני הולכת להעלם. לא רק מהבלוג, לא להתאבד או משהו, אבל לברוח.

בכל מקרה אינטרנט לא יהיה לי בזמן הקרוב,

אבל אולי גם יותר מזה, אחרי שהידיים שלי דיממו בגלל אמא ואבא כנראה שהגיע הזמן לעזוב,

זה קו אדום כבר. אחרי שהוא איים שהוא ירביץ לי מול המחנך שלי והמחנך שלי לא עשה כלום אפילו לא נלחץ,

לא עצר את השיחה שום דבר. כנראה שהגיע הזמן להגיד להתראות,

אחרי ששניהם כמעט הפילו אותי בגרם מדרגות וגרמו לפצעים בידיים וברגליים שלי, הגיע הזמן לסיים.

גם ככה זה לא שמישהו מכם יתגעגע לבלוג הזה, אף אחד לא קורא פה כמעט במילא.

(וזה לא שנאה עצמית, יש סטטיסטיקה)

הבית שלי הוא המקום הכי מסוכן שאני יכולה להיות בו עכשיו, אבל גם הרחוב לא בטוח בהרבה,

אני צריכה עבודה. וכסף. אחרי זה הכל יהיה פשוט יותר, אני אנדוד. 

אשן אצל אנשים, בלי שההורים יידעו כמובן, הפלאפון יהיה סגור כדי שלא יימצאו אותי.

אני אתחבא. אולי גם אצבע את השיער לצבע אחר שוב.

אתאפר אחרת , אתלבש אחרת. אעשה הכל כדי שהיא לא תמצא אותי.

אני מקווה שזה יעבוד. שהיא תלחץ.

בחיים היא לא תרים עליי יד שוב.

אני צריכה עזרה. זאת קריאה חזקה לעזרה. הכי חזקה שיכולה להיות.

אני צריכה בית להיות בו, לא משנה של מי.

לילט?

סול.~

אני אתגעגע. מעניין אם מישהו יתגעגע חזרה.