מכה אפורה.

אולי לפעמים זו לא התחושה שאני מצפה להגיע אליה, אולי אני לא כזאת שברירית וחלשה כמו שנראה להם.

אולי אני יודעת לעמוד על שלי, לעשות שינויים ולהשקיע, אולי, בעצם, אני לא רוצה שום הגנה מאף אחד,

כי אני לא רוצה לסמוך על זה שהם יהיו שם, כי בטוח, שבמצב כל שהוא, הם לא יוכלו להיות שם, ואז?.

אולי, גם כשאני מבקשת עזרה, אני יודעת בדיוק מה אני הולכת לעשות ומה הולך לקרות, ואולי, בעצם,

אני רק צריכה את המבט שלך, או איזה שהוא סוג של ניחום, ולא דווקא את העצה שלך, גם אם נדמה לך שהיא עלולה לעזור,

כי חס וחלילה רק שאני לא אגן על עצמי בקרב הזה, רק שאני לא אעז להעלות רעיון על הדף כי מיד באותו רגע ידיחו אותו.

צר לי, כן, צר לי, שגם לי מותר להגן על עצמי. אבל מותר לי.

ואם לא טוב לך עם זה, אל תקשיב מההתחלה.

לילט~

סול.