מכה אפורה.

אולי קצת לא בא לי, ואולי יותר מידי זה חסר,

אני רוצה פסנתר, מכוון, יפה, לבן כזה,

כשכל פעם שדברים יישתבשו אני אוכל לשבת ולנגן בו,

להוציא עליו את זעמי, ולנטוש את העולם הזה לטובת הקלידים הלבנים והשחורים שבפסנתר,

לטובת המנגינות, אבל לא, כל מה שיש לי בבית זה פסנתר שחור, לא מכוון, ישן, מתקלף.

ובחיים זה לא יישתנה, אי אפשר כבר לתקן אותו, כמו המשפחה שלנו, אי אפשר כבר לתקן אותה.

היא תישאר דפוקה לנצח. כמו יצירה של מוצארט, לא גמורה בעליל.

לילט~

סול.

בא לי פסנתר. לבן. יפה כזה. עם קלידים חדשים שיהיה אפשר לנגן עליו.

כן. זה כל מה שבא לי עכשיו.