מכה אפורה.

זה מרגיש כמו למחזר דברים ישנים שכתבתי, אבל זה פשוט חוזר על עצמו,

בא לי חופש. מהכל. אולי גם קצת ממך.

בא לי למחוק זכרונות מעשים דברים שאמרתי, בא לי למחוק שנים, בא לי למחוק אותך.

אולי גם אותנו.

בא לי למחוק את עצמי, פשוט לקחת מחק גדול מאוד ולמחוק.

אבל מה הטעם? זה יותר מידי . פשוט יותר מידי. 

הרי אני לא אצליח להתגבר על כל זה בבת אחת במילא.

פשוט בא לי שתהיה פה. זה כמו לייצר פשוט שדה מגנטי שדוחה ממך אנשים באופן אוטומטי

רק שאתה אחראי עליו, ומודע אליו, אבל מפחד, פחד מוות, מזה שיהיה עוד מישהו שמכיר אותך .

ושיכול לפגוע בך, כמו שכל האחרים עשו והם עשו.

בא לי איזה שהוא שינוי, משהו חדש, חופש..

ליצור לבטא לשנות. 

כשאתה אפילו לא מצליח להעלות בראש מה לכתוב בסטטוס בפייסבוק, אתה מבין כמה שהמחסום כתיבה שלך הוא רציני.

לילט~

סול.

חופש[?]