מכה אפורה.

"אמאא... נויה ואנה מציקות לי שוב!. למה הן לא עוזבות אותי ודי??

אמאא.. למה הן ממשיכות להסתובב איתי אם הן רק מציקות לי?.

אמא. נמאס לי מהן. 

את חושבת שהן ילכו בקרוב אמא? שהן יפסיקו?

אני רוצה שהן יפסיקו! שהן ילכו. לא בקרוב, עכשיו! כן אמא, אני רוצה לאהוב בלי שנויה תשגע אותי,

אני רוצה לאכול בלי שאנה תחנוק אותי,

אני רוצה לחיות בלי שאני אהרוג את עצמי.

למה אני לא יכולה אמא? למה אני לא מסוגלת?.

כי נויה פראנויה ואנה אנורקסיה החליטו אחרת.

מתי הן ילכו אמא? מתי?"

אני לא יודעת , היא אמרה, אני מקווה בשבילך שבקרוב. והיא הלכה לישון, משאירה אותי ואת הבקשות שלי חסרות מענה.

לילט~

סול.

שנמאס לה, גם מנויה, וגם מאנה, וגם מהאהבה הבלתי פוסקת שלה למה שיהרוג אותה מבפנים.

החלומות שלי זונות.