מכה אפורה.

יותר מידי למעלה, לא יכולה לרדת, הראש מסוחרר מסתובב סביב סביב.

פתאום, האור עולה, מאיר את העיניים, הקור מרענן את החושים, 

הנשימות הקצרות והמהירות, הדמעות לא חוזרות יותר, הזכרונות לא מכים בי יותר,

פתאום אני מחייכת בלי להרגיש שאני משקרת לעצמי, פתאום אני מאוהבת. 

פשוט בא לי לצעוק מרוב שטוב לי, אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל, להיות הכל,

לא משנה מה אני אעשה, יש לי כח, והרבה, חזרתי לקרוא למשל,

וזה עושה לי טוב בטירוף, הפסקתי קצת לכתוב ולנגן אבל זה יחזור, ועצמתי יותר!

אני מאושרת. ואף אחד לא ייקח את זה ממני. אף אחד!

תודה לכל מי שהיה פה וסבל אותי אבל המשיך ועזר לי להתקדם.

תודה לכל מי שנתן לי להתנחל אצלו בבית בשעות הקטנות של הלילה ותודה לכל מי שאהב.

תודה לכל מי שהיה איתי. הייתי צריכה אתכם.

3>

לילט~

סול.

ויום אחד, אני נשבעת, אני אהיה פה כשאתם תישברו. וגם אתם תגמרו לי את האוכל בבית. בהבטחה! :)

שיר היום:

גלי