אני מוצאת את עצמי בתקופה האחרונה מלאה בכל כך המון שנאה עצמית,
תמיד נלחמתי במחלה הזאת, המחלה של השנאה העצמית,
זאת המחלה שתמיד גורמת לך לכעוס על עצמך, להרגיש אשם, להרגיש לא טוב מספיק, להרגיש מכוער, להרגיש נטל..
פעם היא הייתה הרבה יותר חמורה, לא העזתי להביט למישהו בעיניים, הייתי מגמגמת ומפחדת, הייתי עומדת שעות מול המראה ובוכה,
ואז החלטתי שלא עוד.. שאני חייבת לנצח אותה, שאני חייבת להתמודד איתה,
ולפעמים.. לפעמים הייתי בטוחה שניצחתי, אבל אז היא התפרצה שוב.. ושוב.. ושוב..
וזה כל כך קשה לפעמים, כי מכל מכעס הכי קטן שמופנה אלייך אתה מתחיל לכעוס על עצמך כל כך,
אתה תמיד מנסה לשמור את זה בפנים כשקשה לך כי אתה תמיד תחשוב שזה חופר,
הגוף שלך מרגיש לך כבד, וכל מילה שלך נשפטת על ידך מיליוני פעמים,
ויש כל כך המון פחדים.. זאת סוג של מלחמה יום-יומית עם עצמך,
אני לא יודעת להסביר את זה.. פשוט לא מצליחה למצוא את המילים...