צניחה חופשית

הגעתי למסקנה שאני נקשרת לאנשים יותר מדי.

ובכל מקרה, יש  שאני קשורה אליהם יותר מכל אחד אחד, שהם כולם ביחד מרכיבים את השלמות שבאדם הכי חשוב בעולם. בכל אחד יש קצת, בכל אחד יש משהו שאני לא אוכל לחיות בלעדיו.

10140- כל הכנות שבוערת בתוכה, כל ההבנה, וכל ההזדהות. אין מישהו שיוכל להבין אותי יותר ממנה, אין מישהו שיפתיע אותי כל פעם מחדש מבחינת תגובה מבינה ומקבלת גם ברגעים הכי קשים.

2013- החוסר טאקט, החברותיות, האמת, הצחוק, התרופה לחיים. שמתי לב שרק ליידה יש באמת הרבה שמח, יש הרבה חיים. פשוט. למרות שלפעמים היא לא רואה את הכל, ולפעמים הדעות שלנו קצת שונות.

30170- כל כך הרבה קסם בגוף אחד פשוט. מעבר לאהבה, מעבר לכל חומה שתהיה, אני לא זוכרת מישהו שאי פעם הרגשתי בגללו כל כך הרבה דברים בזמן כל כך קצר. כל יום אני מרגישה משהו אחרץ בשעה אחת אני יכולה לשנות את דעתי עליו לפחות 5 פעמים. כשהוא גורם לי להיות מאושרת, אין מאושרת ממני בכל העולם. כשהוא גורם לי להיות עצובה, או לבכות, זה בצורה הכי קיצונית שיש. הוא גרם לי לשנוא אותו, לאהוב אותו יותר מכל אחד, לספר לו דברים שאף אחד בחיים לא יידע, ופשוט לדעת שאני קיימתב עצם זה שאני מרגישה כל כך הרבה דברים, רק מהנוכחות שלו בחיים שלי.

40150- בשניה הראשונה בה התחלנו לדבר, זה נראה כאילו הכרנו כבר שנים. כשעברה שנה, הרגשנו כאילו הכרנו מגיל אפס, ולא רק שנה תמימה. השיחה הראשונה שלנו נמשכה כמעט שעתיים, ותוך חודש כבר ידענו הכל אחד על השניה. אני לא אומרת שזאת הייתה אהבה מהסרטים כי הייתי מאוהבת, אלא כי זה באמת היה נדיר. אני לא רואה עם אף אחד את הפתיחות שהייתה לי איתו, אפילו לא עם 40. אני לא רואה מישהו אחר שהיה כל כך קרוב למוח שלי, מישהו שיכלתי לדבר איתו על כל נושא שבעולם בלי לפחד, המישהו, אולי היחיד במשך כל החיים שלי עד עכשיו, שהרגשתי שבאמת באמת אהב אותי. אולי בגלל זה קשה לי לקבל את זה שהוא החליט לנתק קשר, כי הנה.. גם האדם שהכי סמכתי עליו בחושך הכי שחור שקיים, עזב. למרות שאני יודעת שאם הוא אי פעם יחזור, אני אדבר איתו. והוא יהיה חשוב לי. כי הוא באמת נדיר, ואני ידעתי לצפות כל תגובה שלו, עד לרגע שהוא נעלם לי. מאותו רגע, הוא נראה לי זר לגמרי. מוכר רק בתווי הפנים שלו.

5014- עם הנאמנות שלו, עם החלומות שלו, עם הכאב שלו שכל כך דומה לשלי, הוא האדם היחיד שהכרתי אי פעם שהרגיש בדיוק כמוני, בנוגע לאכזבה באהבה. יש לנו סיפור משותף בתחום הזה, ולמרות הכל.. אני לא חושבת שהייתי יכולה בלי ההקשבה שלו, בלי העקשנות שלו. בלי המילים האלה שמרחפות באויר, עם או בלי משמעות.

מתוך קבוצת האנשים הזאת, רק 40150 נעלם. אני יודעת שאם עוד אחד ייעלם, לא תהיה לי סיבה לחיות. הם הסיבה שלי לקום כל בוקר, להרגיש קיימת, לחייכת ולבכות, לצפות, לקוות, לחלום, ובכלל.. לחיות...

עכשיו 2013 מתקרבת מאוד לעמדה של 30170. אחרי ההפסקה האחרונה היום, הרגשתי שאני שונאת אותה. איך שהכל נראה כל כך מושלם, עד שהיא נכנסת לתמונה. למה בכלל הכנסתי אותה לכל הסיפור הזה, למה היא כל כך מושלמת, למה אני צריכה לקנא בה? כל הדברים האלה סחררו אותי לגמרי.

כשחזרתי הביתה קראתי משהו שהפך את דעתי לגמרי. בשניה שסיימתי לקרוא, שכחתי פתאום מכל הקנאה, מכל הבלגן שהיה. שכחתי הכל. הדבר היחיד שרץ לי בראש, זה מה עובר עליה. למה היא עושה את זה. איך לא ראיתי? איךא ני מעזה לחשוב עליה משהו כזה, כשהיא צריכה עזרה, כשאני לא רואה בכלל מה עובר עליה?

על אחת מאלה שמחזיקים את החיים שלי?..

אני כל כך שונאת את עצמי עכשיו שנתתי לעצמי לא לראות שרע לה, לא לראות את הכאב שלה, איך אני יכולה להגדיר את עצמי חברה אמיתי אם אני לא רואה אפילו שרע לה?! ואני עוד מעזה לקנא לה ולשקוע בצרות ההתאהבות המסכנה שלי במקום לעזור לה בבעיות גדולות בהרבה יותר?!?!?!

אני כל כך שונאת את עצמי עכשיו.

והפכם זה לא רק את הגוף שלי, הפעם זה את הכל. ה-כ-ל.

עכשיו אני מאמינה שגם הגוף דפוק וגם האופי.

ואני לא מצליחה לתפוס אף אחד... 10140 לא בבית. היא תחזור עוד שעה. והיא גם לא הייתה ערה למשהו חריג. 30170 אמר שהיא לא מספרת כלום על עצמה, שהם לא מדברים עליה, שגם הוא.. לא שם לב לשום דבר חריג...

אני לא מבינה.. איך אני לא יכולה לספר לאף אחד.. איף פתאום אף אחד לא עונה?

איך הזמן לא עצר ברגע שקראתי את זה? איך העולם יכול להמשיך להסתובב כשהיא מרגישה ככה?