צניחה חופשית

הגעתי למסקנה שאני לא יכולה לסיים את צליל מיתר אם אני יכולה למצוא עוד נושא אחד לכתוב עליו בסיפור הזה.

קראתי אתמול כל הלילה את הסיפור, ופשוט נסחפתי לתוכו... אולי הדבר שאני הכי צריכה עכשיו זה סיפור שאני מתחברת אליו, ושלא מזכיר לי את המציאות...

אז הנה, אני אנסה לכתוב את פרק 13, (1 בעונה 2), ואני מקווה שגם אתם תשמחו לקרוא את ההמשך...

3>

פרק 12, למי שלא קרא.

***

פרק 13

"טוב חברות וחברים השעה כבר 3 לפנות בוקר..." ליאור הנמיך מעט את המוזיקה כדי שקהל התלמידי שגם ככה הצטמצם ישמע אותו. "נכון שמחר אין לימודים, אבל הדיג'יי שלכם רוצה ללכת לישון היום, יש מספיק דברים לעשות מחר. אז יש לכם בקשות מיוחדות לשיר אחרון?" הוא הגביר את המוזיקה מעט, אבל עדיין יכל לשמוע את הקהל. להפתעתו הוא הבין את ההד "..הופעה!..הופעה!..הופעה!..". "מישהו מסויים?" שאל ליאור בחשש. מישהו מהקהל יצא והלך לכיוונו של ליאור. כשהתקרב יותר ראה שזה ניב, שהתקר למיקרופון ודיבר.

"תשמע אחי החבר'ה פה נדלקו עלייך בתור זמר, וכד להסביר לך את זה הם שלחו נציג מהקהל כדי לבקש ממך לסגור את הערב בהופעה ייחודית שלך, מה אתה אומר?" קרא ניב לעבר המיקרופון והביט בליאור.

"עוד שיר?" מלמל ליאור בשקט כך שרק ניב שמע אותו. ניב הגביר מעט את המוזיקה לנוכח תדהמתו של ליאור.

"בוא, תקדיש לה עד משהו. תראה היא שם, גמורה מעייפות, השירים האלה כבר משעממים אותה" אמר ניב והצביע על מיכל שישבה לייד הבר ושתתה משהו עם עדי.

"אני יודע מה לעשות" אמר ליאור ונודה לניב שירד מעמדת הדיג'יי.

"אוקיי חברים... נציג הקהל שלכם ואני החלטנו להקדיש את השיר הבא למיכל שלי, כן מיכל- אני רוצה לראות אותך מחייכת שוב בשיר האחרון של הערב, ועדיין לא הספקתי לברר אם את אוהבת את לינקין פארק..." הוא אמר והשקיט את המוזיקה. הוא לקח את הגיטרה האקוסטית שהונחה על ידו והגיעה איתו לכל מקום בכל מצב, ורץ לעבר הבמה.

הוא התיישב על הכיסא מול המיקרופון והחל לפרוט עליה את הפתיח לשיר leave out all the rest של לינקין פארק.

***

"אומייגאד מיכל שמעת את זה?" אמרה עדי בקול המום בשניות הספורות של השקט לאחר שליאור סיים את דבריו.

"איזה שיר הוא הולך.."-

דבריה נקטעו עם הפריטה שנשמעה כפתיח לשיר האהוב עליה ביותר מהאלבום החדש של לינקין פארק.

"אני לא מאמינה..." מלמלה מיכל והביטה בליאור שישב על הבמה, לעיני כולם.

"I dreamd I was missing/you were so scared/but no one would listen/cause no one else cared

after my dreaming/I woke with this fear/what am I leaving/when I'm done here

so if you're asking me/I want you to know

when my time comes/forget the wrong that I've done/help me leave behind some/reasons to be missed

dont present me/and when you're feeling empty/keep me in your memory/leave out all the rest../leave out all the rest"

מיכל הקשיבה לכל מילה ומילה שליאור שר בצורה כל כך ברורה. היא אהבה להקשיב לו שר, ומנגן, היה משהו מרגש בקול שלו ולא משנה איזה שיר זה היה.

"Don't be afraid/I've taken my beating/I've shared what I made

I'm strong on the surface/Not all the way through/I've never been perfect/But neither have you
So if you're asking me/I want you to know
When my time comes/Forget the wrong that I've done/Help me leave behind some/Reasons to be missed
Don't resent me/And when you're feeling empty/Keep me in your memory/Leave out all the rest/Leave out all the rest
Forgetting/All the hurt inside/You've learned to hide so well
Pretending/Someone else can come and save me from myself/I can't be who you are
When my time comes/Forget the wrong that I've done/Help me leave behind some/Reasons to be missed
Don't resent me/And when you're feeling empty/Keep me in your memory/Leave out all the rest/Leave out all the rest

Forgetting/All the hurt inside/You've learned to hide so well
Pretending/Someone else can come and save me from myself/I can't be who you are/I cant be who you are..." ליאור סיים לשיר והעמיד את הגיטרהעל הרצפה. "תודה חברים, אני מקווה שנהנתם היום במסיבה. שיהיה לכם חג שמח, שנה טובה, לילה טוב וחלומות פז..." הוא אמר בשקט וסגר את המסיבה. מיכל הביטה בעדי והתכוונה לקום ממקומה. "מיכל בבקשה חכי לי איפה שאת" הוא הוסיף לפתע. מיכל צחקה.

"טוב מאמי אני אלך, תקשיבי תסדרי איתו את כל העניינים.. יש לך מפתח נכון? כי אני מתה לישון" אמרה עדי.

"כן כן יש לי מפתח את יכולה לישון בשקט... לילה טוב מותק" אמרה מיכל. השתיים נפרדו עם נשיקה על הלחי וחיבוק חזק, ולאחר מכן מיכל ראתה את ליאור מתקרב אליה.

***

ליאור אסף במהרה את הגיטרה לתוך התיק שלה, את הדיסקים למזוודה המוכנה, כיבה את כל המערכת ומיהר לעבר הבר. הרחבה הפתוחה וגם זו שהייתה בתוך המבנה, היו כבר מרוקנות פרט לעובדי הניקיון ששירתו במועדון. ליאור לא התקשה לזהות את מיכל עם המכנס החום שהגיע לה עד לברכיים, הגופייה הלבנה הארוכה שהייתה חשופה בגב ונעלי האולסטאר השחורות. הצמות שלה היו אסופות לקוקו גבוה, היא נשענה על הקיר ושיחקה בפלאפון שלה.

"היי.." הוא אמר, פוחד להסתכל עליה בפעם הראשונה לבדו, בלי עוד אלפי זוגות עיניים מתוך הקהל.

"היי" היא השיבה וניתקה את עיניה מהמכשיר.

"נהנית היום?" הוא שאל. ליבו פעם כל כך מהר עד שלא יכל לתאר אף תחושה אחרת.

"מאוד נהנתי, מאוד... הופתעתי" היא השיבה והפעם החזירה את מבטה אל מסך הפלאפון.

שניהם שתקו. ליאור הניח על הרצפה את תיק הגיטרה ואת מזוודת הדיסקים שלו.

"אז... מה יהיה מעכשיו?" הוא שאל, אוזר מספיק אומץ כדי לשים יד על הפלאפון שלה ולהוריד אותו מטווח עיניה.

"אני חושבת ש.. נהיה ביחד, לא?" היא שאלה. הוא הרגיש את עיניה מחפשות תשובה בעיניו שלו, הוא ידע שהיא ערה לכל מילימטר שהוא מזיז בכל שניה בגופו.

"את לא שונאת אותי על כל זה? שהסתרתי ממך, ש.."-

"שש, דיי..." מיכל קמה מהכיסא, נצמדה לליאור ושמה את קצות אצבעותיה על פיו. את כף היד השניה הניחה על כתפו, והוא מייד עטף את מותניה בזרועותיו. "הפתעת אותי כל כך... שאני לא יכולה בכלל לכעוס עלייך, אז לשנוא אותך? חוץ מזה... בתור עצמך אתה ממש חמוד, ואני חושבת שהתאהבתי בך כבר אחרי השיעור הראשון שלנו... ובתור האלמוני, אתה מנגן ושר בצורה מדהימה, כותב, מרגש, הכל... איך אני יכולה לכעוס ככה על מישהו שהדליק אתי כל כך?" היא שאלה והרימה את מבטה אליו.

"אז... את סולחת לי? ששיקרתי לך?.." הוא שאל, מקווה בכל ליבו שהצליח לסגור את העניין עם האלמוני.

"אני חושבת שכבר הבנתי את גודל הסיבוך שנכנסת אליו.. כן, סלחתי לך.." היא אמרה, הורידה את מבטה לעבר שפתיו וחייכה. גם הוא חייך.

הוא התקרב אליה, רוצה לנשק אותה. חייב לנשק אותה כשהיא כל כך קרובה אליו, כשהיא שלו, סוף סוף.

"היי, זוג יונים! אנחנו רוצים לסגור פה אם לא איכפת לכם" קטע אותם קול ברקע. מיכל פלטה צחוק וליאור הרגיש אכזבה שמציפה אותו על שבריר השניה שמנע ממנו לנשק אותה.

"בוא נלך לישון.. טוב? נקום בבוקר ערניים יותר לדבר על זה, אני חושבת" אמרה מיכל והרימה מהרצפה את מזוודת הדיסקים.

"מה זה מה זה? מה אני רואה פה? את לא סוחבת לי שום דבר" קרא ליאור ולקח ממנה את מזוודת הדיסקים.

"מה, למה? אתה חושב שאני לא מסוגלת לסחוב תיק עם כמה דיסקים?!" היא קראה וצחקה באותו זמן.

שניהם יצאו מהמועדון לכיוון בית הספר, מתווכחים בדרך על העובדה שליאור לא נתן למיכל לעזור לו עם הציוד, והגיעו לשער הכניסה למתחם בית הספר.

"ראיתם בדרך עוד חברים  מבית הספר שלכם? אני צריך כבר לסגור פה השעה כמעט 4" אמר השומר בכניסה כשפת להם את הדלת לנוכח הצגת תעודת הזהות שלהם יחד עם כרטיס התלמיד שהם שייכים לבית הספר.

"אנחנו האחרונים שיצאו מהמועדון, וגם דיי התעכבנו שם. הרחובות ריקים לגמרי" אמר ליאור.

"טוב, תודה. לילה טוב" אמר השומר וסגר אחריהם את השער.

***

ניב קיבל הודעת SMS כשהתקרב לשער בית הספר. הוא פתח את ההודעה וקרא.

מאמי... אני לא מצליחה להרדם, הראש שלי מתפוצץ... אולי תבוא לישון איתי?

ההודעה הייתה מאנה. הוא לחץ על "מענה" והקליד הודעה חוזרת.

בדיוק הגעתי לבית הספר. אני מסתובב ובא אלייך.. אוהב אותך

לאחר ששלח לה את ההודעה, יצא מההגדרה ופתח תיבת טקסט חדשה, הפעם כתב-

אני הולך לאנה, כנראה שאני אשן כבר בבית החולים ליידה

את ההודעה שלח לליאור. לפחות שידע למה הוא לא מגיע.

ניב הסתובב בדרכו לבית הספר וחצה את הכביש לעבר בית החולים הקרוב. הוא ידע שאין לצידה אף אחד, ושבכל רגע שהוא אוהב אותה הוא התחייב גם לתמוך בה מתי שרק תצטרך. אחרי הכל, גם לילדה עם תשומת הלב הרבה ביותר בכל בית הספר, הביטחון העוצמה והעמדה הגבוהה ביותר, יש נקודת חולשה אי שם בפנים.

במיוחד אם אין לה הורים.

***

מיכל וליאור הגיעו לדלת חדרה של מיכל כשליאור קיבל הודעה בפלאפון. הוא פתח אותה וקרא.

אני הולך לאנה, כנראה שאני אשן בבית החולים ליידה

ההודעה הייתה מניב.

"מה, מי זה?" התעניינה מיכל בזמן שחיפשה את המפתח לחדר.

"ניב, הוא כתב שהוא הולך לישון אצל אנה. בטח שאני לא אדאג שהוא לא חוזר" השיב ליאור. "הכל בסדר?" הוא שאל לנוכח מבטה המודאג של מיכל שהציצה בכל הכיסים האפשריים עליה.

"אני.. לא מוצאת את המפתח, אוי... יו מה אני עושה עכשיו?" היא שאלה, מבטה המודאג גרם לליאור להילחץ מעט למרות הנסיבות הלא מוצדקות.

"אולי שכחת אותו? עדי ישנה עכשיו? נסי לדפוק בדלת" הוא אמר.

"היא אמרה שהיא מתה ללכת לישון, הא בטח עכשיו בחלום העשירי..."-

"רוצה לבוא לישון אצלי? ניב לא נמצא" העז ליאור. ברגע שסיים לומר את המשפט הוא התאפק לא לדפוק לעצמו את הראש בקיר, על הטמטום שבשאלה. מיכל התעכבה בתשובה.

"אני... אתה רציני?" היא שאלה, מופתעת, ודפקה בדלת בכל זאת.

"כן, אם אין לך איפה לישון..." צעדים נשמעו ומייד נפתחה הדלת.

"סוף סוף הגעת! כן מאמי, נכנסתי לחדר ומה אני רואה על המיטה שלך? מפתח! את המפתח של החדר! ישבתי עד עכשיו וקראתי בספר רק כדי לפתוח לך את הדלת..." היא אמרה ושחררה פיהוק. מיכל פלטה צחוק.

"אז אולי בכל זאת?" חייך ליאור.

"טוב, אז אני לוקחת איתי משהו לישון ובאה" היא אמרה ונכנסה לחדר. היא לקחה את הגופייה והמכנס הקצר שהיו זרוקים על המיטה.

"רגע רגע מאמי לאן את עוזבת ככה?" שאלה עדי כששמה לב שמיכל הכניסה לתיק צד את הבגדים והמפתח.

"לישון אצל ליאור.. ביי מותק תודה שחיכית לי לילה טוב, מואה" היא שלחה לה נשיקה באויר ונעלה אחריה את הדלת. ליאור צחק מתגובתה של עדי, שלנוכח הנשיקה ששלחה לה מיכל התעלפה בכאילו ושקעה כולה מתחת לשמיכה.

הם הלכו בדממה לעבר חדרו של ליאור, לא יודעים מה לומר, איך להתנהג. הנה הוא ומיכל חברים עוד פחות מיום, וכבר היא באה לישון אצלו?

אבל הוא אהב אותה. אהב כל כך, והדבר האחרון שיעשה הוא לפגוע בה. לא כל יום הוא מוצא מישהי כמוה, שמתייחסת אליו ככה, שבאמת מעריכה אותו.

הוא פתח את הדלת בשקט, פנה לכיוון המחשב כדי להוריד את מזוודת הדיסקים ותיק הגיטרה. הוא לקח שני צעדים אחורה עדיין בודק שהכל שם מסודר, וברגע שהסתובב ועשה צעד נוסף לעבר מיכל, היא חיבקה אותו במהרה עד שהשניים הסתובבו יחד ונפלו על המיטה הקרובה.

***

מיכל נכנסה אחרי ליאור לחדר, הוא אפילו לא טרח להדליק את האור. היא הניחה את התיק על הרצפה המקום שעמדה, וברגע שליאור הסתובב אליה חזרה, היא חיבקה אותו מהר. מעוצמת המהירות בה הגיעה אליו, הם הסתובבו ונפלו יחד על המיטה הסמוכה, כשהוא נשען מעליה ואז התגלגלו והיא נשענה מעליו.

שניהם צחקו מהנפילה המוזרה שלהם, ורק אז שמו לב לסיטואציה אליה הגיעו. הם הפסיקו לצחוק, ומיכל ראתה אותו מחייך. היא אהבה את החיוך שלו, את התלתלים שלו, את העיניים שלו, הוא היה כל כך מיוחד.

עד מהרה היא אפילו לא שמה לב לשניה בה עצמה את עיניה, והרגישה את שפתיו נוגעות בשלה. אחרי כמה שניות שהרגישו למיכל כמו נצח, הוא הוריד את ראשו.

"מצטער... בחיים שלי לא התנשקתי,"-

"זה בסדר, גם אני.." היא השיבה לו, תוהה בינה לבין עצמה אם זה באמת היה חשוב, ונוכחה לדעת שזה לא היה ממש משנה. ליאור הידק את זרועותיו על גבה והעביר אותה לצידו על המיטה כדי שיהיה לה נוח יותר. הם פלטו צחוק קטן, ואז הוא נישק אותה שוב.

"אני אוהב אותך..." הוא אמר וחזר לנשק אותה.

"גם אני אוהבת אותך..." היא אמרה, הניחה על פיו עוד נשיקה קטנה והתקחרה. "כדאי שאני אחליף בגדים" היא אמרה וצחקה, הרימה את התיק מהרצפה ונכנסה לאמבטיה.

כשיצאה, ליאור גם הוא היה כבר עם בגדי השינה שלו, מתחת לשמיכה.

היא נשכבה ליידו, נותנת לו לחבק ולעטוף אותה בזרועותיו, וכך הם נרדמו.

התרגשתי.

היה לי קשה לכתוב את הסוף.. למרות שרציתי. בסוף הפרק השתמשתי בכל דבר קטן שאני עוד זוכרת מהאהבה האחרונה שלי, וכנראה שהניסיון בה יעזור לי לאורך כל הסיפור. אולי זה יעזור לי גם להבין מה בדיוק קורה לי פה, ואני מקווה שלהיזכר בהכל, יהיה חוויה.. ולא כאב...

אז בכל מקרה, נוצר מתח בפרק? אני מקווה שכן... איכשהו, לפחות.

אני כל כך אוהבת את הדמויות...

תגיבו, בבקשה.

3>