צניחה חופשית

פרק 18

לילה אחד, לא הצלחתי להירדם.

בזמן האחרון הייתי שקועה בעצמי ולא דיברתי עם אף אחד, חוץ מהחברים מת"א.

באותו לילה הפלאפון שלי השמיע צפצוף שאומר שהגיעה אלי הודעה כתובה. פתחתי את ההודעה וקראתי-

היי מור, זה אור, תחזירי לי צלצול אני צריך לדבר איתך ואין לי שיחות יוצאות-  התקשרתי לפלאפון של אור.

-"היי אור, מה קרה שאתה מתקשר באמצע הלילה?"

-"סתם רציתי לשאול מה שלומך, לא דיברנו בערך חודשיים"

-"אני בסדר מה איתך?"

-"הכל טוב, כולנו מאוד מתגעגעים אלייך... גם המורה לפעמים ממלמלת 'חבל שמור לא פה היא הייתה מצילה את המצב האנגלי האנוש של הכיתה הזאת'"

-"מה באמת? לא ידעתי שהייתי כל כך טובה באנגלית... דווקא מאוד השתפרה לי השפה כאן, באמריקה."

-"פגשת את אמנון? כולנו צפינו במשחק  בטלוויזיה של ענת... את יודעת שיש-לה מסך גדול בטלוויזיה"

-"אני צפיתי בו בשידור ישיר, הלכתי למשחק הזה והם קרעו אותם!" אמרתי לו. -"אני נזכר בימים הראשונים שהכרנו... חשבתי שאת ואמנון חברים..."

-"עכשיו אתה כבר יודע שאנחנו אחים, והוא מאוד חשוב לי..."

"אני שמח שאת בסדר ושדיברתי איתך, אני מחכה בקוצר רוח לשנה הבאה שבה תבואי...יאא... עומר פה ליידי, הוא ממש מנג'ס לי שאני אביא לו את הפלאפון...אז... ביי" הוא אמר, ולפני שהספקתי להגיב שמעתי את עומר.

-"מור! את לא יודעת כמה אני מתגעגע אלייך זה כבר יותר מדי קשה!"

-"אני ממש מצטערת שאנחנו לא יכולים להיפגש... אבל אולי אפשר לעשות משהו אחר..."

-"כמו מה?"

-"אתה תראה... תמסור בינתיים ד"ש חם לכולם, והרבה נשיקות ממני"

"את מותחת אותי!" הוא אמר, מתעלם ממה שאמרתי לו.

-"אני ממש עייפה, ומחר יש לי מספיק דברים לעשות חוץ מלישון"

"להתראות מתוקה, אל תשכחי שאני אוהב אותך"

"גם אני אוהבת אותך הכי בעולם" אמרתי לו, וניתקתי.

ביום למחרת צילמתי את עצמי בוידיאו והלכתי לדואר כדי לשלוח שם את הקלטת. שבוע לאחר מכן דיברתי עם אסנת והיא אמרה שכולם לקחו את הקלטת כדי שיהיה להם עותק.

עודה שנה עברה לה, בערך עוד חודשיים אנחנו אמורים לעלות לטיסה והתחלנו שוב לארוז את הדברים.

ביום ראשון הגיע אליי מכתב רשום כמו שהבנתי, מעומר:

מור אני חייב לומר לך, שביום ראשון הקרוב, ואני לא יודע מתי המכתב יגיע,אבל יותר משבוע אני בטוח שלא. ביום ראשון הקרוב, אני מגיע לאמריקה. אני כבר יודע איפה את גרה, ואני טס עם אחותי,יש לי גם קרובים באמריקה... אני מצפה לפגישה שלנו בכיליון עיניים, ואני מצטער שנודע לך במכתה ולא אישית ממני, אני חושב שאני לא אצליח לומר לך את זה... אז בקיצור אני חייב ללכת עכשיו ואין לי זמן להמשיך לכתוב... אל תשכחי שאני אוהב אותך! מעומר

קראתי את המכתב כמה פעמים עד שהבנתי שהיום יום ראשון הקרוב ע"פ התאריך על המכתב.

זאת אומרת, שהיום עומר צריך לבוא אליי, והיום, אחרי שלוש שנים שלא נפגשנו, אנחנו נתראה.

יצאתי החוצה במטרה ללכת לערן, כששמעתי קול מוכר צועק את שמי.

זו הייתה שעת בוקר סבירה, 11, כך שזה לא הפריע לאף שכן.

"עומר?" שאלתי את עצמי. ראיתי מישהו מתקרב מרחוק, משהו שנראה כמו עומר.

"עומר!" קראתי ורצתי אליו.

"מור! זו את בכלל?" הוא שאל בהפתעה.

"כמה חיכיתי לרגע הזה, את לא מתארת לעצמך" הוא אמר לי.

" כל כך השתנית" אמרתי. "איפה אתה גר?" שאלתי אותו.

"לא רחוק... גם בשכונה הזאת" הוא אמר.

"יופי!" עניתי לו. הובלתי אותו לעבר הבית של ערן ודפקתי בדלת.

"היי מור" הוא אמר כשפתח את הדלת.

"היי... תכיר... זה עומר" אמרתי לו.

"נעים להכיר, יש לך יופי של חברה" הוא אמר לו.

"עוד מעט זה יהיה הרבה יותר" הוא אמר והוציא את השרשרת עם הטבעת. "חח עומר..." אמרתי לו. "טוב... אנחנו הולכים להסתובב קצת... ביי" אמרתי לו. הוא מלמל ביי קטן וסגר את הדלת.

"מור, אנחנו עוד מעט בצבא... כאילו, אנחנו כבר בני 17 וחצי..." הוא אמר. "כבר 6 שנים בערך... אנחנו יכולים לחגוג יום נישואין בלי להתחתן אפילו" אמרתי לו.

"אני לא ממש רוצה חתונה גדולה... ואת?" הוא שאל.

"גם אני הייתי מעדיפה חתונה רק של המשפחה הקרובה... כאילו, שיגיע רק עד האחים של ההורים, ולא יותר" אמרתי לו.

"כן זה באמת עדיף..." הוא אמר.

"אבל הנישואים עוד לא ממש רשמיים..." הוא אמר.

"ומה צריך לעשות כדי שכן יהיו רשמיים?" שאלתי אותו.

"אני אצטרך לחשוב על זה..." הוא ענה.  

"שמעת שאפרת הסכימה להיות עם יובל, אבל הוא נפרד ממנה אחרי יומיים?"

"שמעתי משהו על זה שהיא כבר לא כעסה עליו... מה, היא עשתה לו חיי מוות ביחד או מה?" שאלתי.

"בואי נגיד שהיא שיחקה אותה מפונקת ועשתה לו בושות פה ושם..."

"מה שאני בחיים לא הייתי עושה לך" אמרתי לו. "היי יסמין!" קראתי לעברה כשראיתי אותה ברחוב.

"היי! מי זה? חבר שלך?" היא שאלה.

"כן חבר שלי... בערך 6 שנים..." עניתי לה.

"ואוו אתה ממש בר מזל שהיא חברה שלך... עדיין אין חתונה?!" היא שאלה. "זה בתכנון" הוא ענה, ואני צחקתי.

"כלומר... אני עוד מתכנן את זה..." הוא תיקן.

"חסר לך שאת לא מזמינה אותי" היא אמרה.

"אם יהיו לי נקיפות מצפון אני אזמין גם את תומר אז אל תדאגי" אמרתי לה. "טוב אני ממש חייבת לזוז...ביי" היא אמרה והלכה.

"את ערן הכרתי ראשון, אמא שלו באה אלינו יום אחרי שהגענו, והיא לקחה אותי כדי להכיר לי אותו... היא לא ידעה שאתה קיים וחשבה שיצא משהו, רק אחרי שבוע  כשסיפרתי לערן היא ידעה את זה ממנו..." אמרתי לו.

"ואת שמחה שיש לך אותי?" הוא שאל.

"כן, מאוד שמחה" אמרתי לו.

"מה עם נשיקה לחבר שלך?" הוא שאל.

"אין בעיות..." אמרתי לו ונישקתי אותו.

"אולי תישן היום אצלנו? מלא זמן שלא ישנתי איתך" אמרתי לו.

"בסדר, אני רק צריך להודיע לאחותי ולדודה שלי ואז הכל מסודר... אם אנחנו כבר בכיוון אז בואי שאחותי תראה אותך קצת..." הוא אמר.

הלכנו לבית של דודה שלו, ואחותו פתחה את הדלת.

"מור! וואי כמה זמן לא ראיתי אותך, איך גדלת!" היא אמרה.

"גם אני לא ראיתי אותך הרבה... מה, אין בעל?" שאלתי אותה.

"לא... עדיין לא" היא ענתה.

"חבל עלייך" עניתי לה.

"חן, אני הולך היום לישון אצלה, אל תדאגי לי" הוא אמר לאחותו.

"סבבה יהיה לי שקט בלילה" היא אמרה.

"איזה רעה את..." אמרתי לה בצחוק.

"אני לא יודעת אם ישנת איתו פעם אבל הוא מדבר והולך מתוך שינה..." היא לחשה לי.

"ישנתי איתו כבר הרבה פעמים, הוא לא הולך מותך שינה" אמרתי לה. "חבל..." היא אמרה מאוכזבת.

"אמ... חן.. אפשר לדבר איתך דקה?" הוא שאל אותה.

"אני אחכה פה..." אמרתי לו.

"לא, לא! תיכנסי ותחכי בסלון!" היא אמרה וסגרה אחרי את הדלת.

עומר הלך עם חן לקצה המסדרון כדי שאני לא אשמע אותם, ואני חיכיתי להם בסלון.  

שיחקתי באחד התלתלים שלי מתי שעומר חזר.

"מה את רוצה לעשות עד 8? הוא שאל.

"מה אפשר כבר לעשות?" שאלתי אותו.

זה יותר מ-6 שעות..." אמרתי לו.

"אולי נבוא אלייך? אני מוכנע שכבר נמצא מה לעשות..." הוא אמר והוביל אותי לדלת.

הלכנו אליי הביתה,"ואוו איזה חדר מקסים... חבל שהוא ארוז עכשיו" הוא אמר. "הנה הארגז...יש בו את כל מה שקשור בכם, כולל המכתבים שקיבלתי מכם, וכולל התמונה החתונה של אמנון" אמרתי לו.

"ראיתי את המשחק של אמנון הם פשוט קרעו את הקבוצה מכאן..." אמר עומר. "תראה, את הלהקות האלה הכי כדאי לשמוע, אלה הכי נמכרים פה באמריקה" אמרתי והראיתי לו כמה דיסקים.

"או... זאת להקה טובה שומעים אותה הרבה במסיבות..." הוא אמר והוציא דיסק אחד של ווסט-לייף.

"הם באמת טובים" אמרתי לו.

במשך השעתיים האחרונות שמענו מוזיקה והבענו דעות על כל מיני שירים. אחר כך אמא שלי הכינה לנו ארוחת צהרים, ואז עומר המליץ לי שכדאי לי לישון קצת.

"למה לי לישון?" שאלתי אותו כשהוא ניסה לאט לאט לגרום לי ללכת לישון.

"כי היום בערב תהיה לך הפתע, ואני רוצה שתהיי ערנית לגמרה" הוא אמר. "טוב... אני חושבת שעלייך אני יכולה לסמוך... אבל בוא גם לישון, עכשיו כשאתה פה אני לא יכולה להיות בלעדייך..." אמרתי לו וזזתי כדי שיהיה גם לו מקום. "בסדר מתוקה, אני כבר בא" הוא אמר, נישק אותי במצח, וירד למטה. אני לא יודעת למה הוא ירד, אבל אני יודעת שהוא לא חזר עד שנרדמתי. ישנתי בערך עד 4, וכשקמתי הוא באמת היה ליידי, מתבונן בי.

"איך ישנת?" הוא שאל.

"אני כבר רגילה לישון פה, איך אתה ישנת?" שאלתי אותו.

"כל עוד אני איתך הכל יהיה לי נוח" הוא אמר.

"למה מקודם ירדת למטה?" שאלתי אותו.

"הייתי צריך לומר לאמא שלך משהו... חזרתי אחרי 5 דקות, אבל עד שחזרתי את כבר נרדמת" הוא אמר.

"לא נורא, העיקר שאתה איתי" אמרתי לו. קמתי מהמיטה, התלתלים שלי קצת התפרעו.

"כל כמה זמן את הולכת לחדש? שאל עומר.

"כל חודש...למה?" שאלתי אותו.

"כי זה מאוד יפה לך" הוא ענה. כשיצאנו מהחדר פגשנו את שלי.

"עומר! כמזה זמן לא ראיתי אותך! נו מה יש באוויר?" היא שאלה.

"הרבה דברים" הוא ענה לה.

"חתונה יש?" היא שאלה בסקרנות. עומר הסתכל עליי.

"כבר הודענו לך לפני כמה שנים שתהיה חתונה" אמרתי לה.

"יפה... טוב אני הולכת... ביי" היא אמרה וירדה במדרגות.

"בא לך ללכת לפארק?" שאלתי את עומר.

הלכתי עם עומר לפארק. הסתובבנו שם ודיברנו על כל מיני דברים. על הלימודים שלו בת"א,על האנגלית שלי פה, עד כמה אני מתרגשת לחזור לחברים שלי, ועוד הרבה דברים עד שכבר החל להחשיך.

חזרנו לביתו של עומר בסביבות 7:30, ושם פגשנו שוב את חן, אחותו הגדולה.

"את באה איתי עכשיו, לאיזשהו מקום, מיוחד..." הוא אמר.

"מממ... לאיזה מקום?" שאלתי אותו.

"את תראי כשנגיע" הוא אמר. "את מסיעה אותנו?" הוא שאל את חן.

"כן, הכל בשביל אחי הקטן והמעצבן!" היא אמרה.

"בחיי אתם מכנים אחד את השני ובכל זאת לא רבים!" אמרתי להם.