צניחה חופשית

*לשמור על האנשים שעדיין איתי.אם אין להם סיבה לשנוא אותי(או במקרה הטוב, רק לכעוס עליי) אז לא לתת להם אחת כזאת. או עשרים כאלה.

*לדבר עם נופר:לספר לה כל מה שאני יודעת וכל מה שאני חושבת וכל מה שחשבתי עליה וכל המ שאני רוצה שיהיה. לשאול איך מתבטאת האובססיביות, ואיך אני יכולה לתקן את זה בלי לאבד אף אחד.

*לדבר עם גלי:להסביר לה שהיא צודקת, ושאני הגעתי למסקנה שלה בתחילת השנה. להתנצל, ולקוות שהיא תאמין לי...

*לדבר עם שרון ולשאול אותה אם היא דיברה עם רונית, ולמה. ולהסביר לה כמובן שזה היה מיותר לגמרי.

*ללכת לרופא ולבדוק את הכאבי ראש. אני חושבת שהכל קורה בגלל יותר מדי לחץ, הכל יהיה בסדר אחרי שאני אדבר.. בעיקר עם גלי ונופר.

*לדבר כבר עם נדב ולסגור דברים פתוחים!!!

*לבקש סליחה מרונית. שוב.  אין על מה. רק צריך עוד לברר מי דיברה על זה וזהו

*לעשות את כ-ל הש"ב האחרונים ולא לוותר על הסטודיו בשום מצב.

*לא להפסיק לקוות שהכל יסתדר.. בסופו של דבר...

להעמיד בראש סדר העדיפויות שלי את ההתמודדות עם הבנות, קשה ככל שתהיה, ואת המטרה הסופית... של לעבור את זה. לכעוס, להתווכח, להוציא הכל,ובסופו של דבר להשלים ולהחזיר אותן אליי...

*אחרי שהכל יסתדר, לבקש ממנו סליחה..ולממש מה שנופר וגלי יאמרו לי כדי שנמשיך לדבר, אבל לא בצורה מוגזמת.

* שיחת ועידה עם דני ושגית. חייבים לעשות כבר את הערב דיסני!!!

אז רק לאסוף את כל האומץ מכל פינה נידחת בגוף, לרכז הכל ביחד, ו... לעשות אחד אחד כל מה שכתוב פה.

אלה הדברים הנכונים לעשות.

מתי? אף זמן לא מתאים.

אבל גם אי אפשר לדחות את זה יותר.

הוא צודק, רק רע לי בזמן האחרון. ואני לא עושה שום דבר כדי לפתור את הבעיות האלה.

יצאתי מפגרת, ואפשר להוסיף לתואר הזה גם עוד הרבה כינויים. גם את אלה שפחות נעימים לאוזן.

זה מגיע לי, במיוחד בחודש האחרון.

לאן נעלמתי פתאום?.

הכל שחור, בלי טיפה של אור.

השעון פתאום צועק לעצור

במראה, מישהי לא מוכרת.

מישהי לגמרי אחרת.

זה הזמן עכשיו... אני צועקת לכם,

אני מצטערת.