צניחה חופשית

בהמשך להקדמה...

תזכורת קלה:

כתבתי את הסיפור בכיתה ג', ואני מתייקת אותו תחת הכותרת "MY PAST" כלומר, יצירות מהילדות שלי.

אני יודעת שקשה להעלות את רמת הכתיבה ושהרעיון קצת מופרך, אבל ככה זה.. כשכותבים בכיתה ד' :)

פרק א'

הרוח התקופת.

אני וחברותיי דנה טלין וניצי הלכנו למקלחת. כשיצאנו הרגשתי צמרמורת מוזרה, וחשבתי שסתם אחד הבנים החליט לשגע אותנו אז לא התייחסתי.

סיפרתי את זה לטלין חברתי הטובה ביותר והיא אמרה שזה קרה גם לה.

לפני השיעור הראשון החלטנו לשאול את הבנים מה בדיוק הם עשו לפני תחילת השיעור, ואביגדור ענה לי שהם נכנסו להתקלח בדיוק כמונו. החלטנו להאמין להם ובדיוק המורה נכנסה לכיתה.

היא המשיכה בסיפורה ואמרה ששתי הרוחות שלהם נמצאות בבית הזה והן תוקפות שתי בנות או שני בנים.

אמנון סיפר לי שכשהרוח תתחיל לעזוב, ניקח לדוגמה את הבנות, היא תצא מבת אחת ותעבור לאחר מהר מאוד כמו אש, ותישאר באחת הבנות הרבה ימים ושבועות עד שימצאו את האוצר.

הוא ציין שעברנו לכאן רק לפני שבוע והסכמתי איתו, אז הוא אמר שהרוח יכולה לתקוף כל רגע שעובר ומתי שהיא רק תרצה.

אחרי השיעור כנראה שהרוח החליטה לתקוף אותי ואת טלין כשהלכנו ביחד עם אמנון. פתאום תקפה אותנו שינה חזקה ואמנון הלך לקרוא לאיילה. היא אומרת שהרוחות תקפו אותי ואת טלין ותוך כדי שינה נכנסו אלינו לגוף.

כשאני וטלין התעוררנו כולם הסכימו שעכשי יש לנו סיבה לחפש ולמצוא את האוצר.

כל קבוצה בחרה שני קירות בכיתה והיינו צריכים לנסוף לקלף אותם עד שנמצא משהו.

כבר יומיים עברו. הגענו למצב שקילפנו את כל שלושתץ הקירות בחדר ועכשיו כולנו עבדנו על אותו הקיר. לפתע התגלתה לנו חתיכת עץ מתחת לפירורים של הקיר, ופתאום כל הקיר נשבר באיזור הזה בצורה של קשת ופשוט התפורר.

פתחנו את הדלת שנגלתה לעינינו, ובדיוק כמו שסיפרה המורה, היו שם מדרגות עגוות שמובילות למעלה.

פרק ב'

מקשטים ומוצאים.

נכנסנו אחד אחרי השני ופתאום כל אחד נתקל במשהו שמצא. אורן מצא חלון, עופר מצא סולם ואני מצאתי פנס. טלין מצאה שולחן, ניצי מצאה מדפים, ואיילה מצאה כיסאות. הבאנו לאיילה את הפנס והיא הדליקה אותו.

הסתכלנו מסביב ופתאום דנה מצאה חתיכת נייר ישנה בין כל האבק.

יצאנו החוצה, ואורן שהיה הכי חכם בכיתה בדק את הדף ואז שאל את כולם בחיוך אם מתחשק להם לצאת למסע. כולם מייד הבינו שהדף שדנה מצאה הוא מפה, וכולם התלהבו ואישרו את הסכמתם בקול.

כך מתחיל מסעם של הילדים!

פרק ג'

מי עולה מי נשאר ומי יוצא החוצה.

עשיו הגרלה בין כל ילדי הכיתה מי עולה במדרגות, מי נשאר למטה, ומי יוצא אל הכיתה להביא דברים לעזרה:

טלין- בחדר עם המורה

דנה- בחדר עם המורה

ניצי- יוצאת החוצה

אני- עולה למעלה.

אביגדור- נשאר בחדר עם המורה

אורן- נשאר בחדר עם המורה

אמנון- עולה למעלה.

עופר- יוצא החוצה.

עופר וניצי יצאו מהחדר אל הכיתה והם היו האחרונים שאמורים לעלות למעלה. לפניהם יכנסו התלמידים בחדר, לפני התלמידים תיכנס המורה, אבל לפני כולם אני אכנס ואחריי אמנון.

ככה התארגנו במשך שלושה ימים שלמים.

פרק ד'

התחלה סוף או אש

נשארו עוד יומיים עד שאני ואמנון נעלה במדרגות.

בנתיים אני וטלין הלכנו לטייל כדי לראות מה קירה.

פתאום כשנפרדתי מטלין והלכתי למעלית, הרגשתי מין זעזוע מוח. ראיתי שחור בעיניים ואז בתוך השחור ראיתי את עצמי אבל הרבה יותר שקופה ולבנה. הייתי בהלם והתחלתי לצרוח כמו מטורפת.

טלין שלא הספיקה להתרחק הרבה ששמעה את הצרחה ורצה אליי, מנסה להרגיע אותי.

היא הסבירה לי שכנראה האש מתחילה וזה יקרה לי עוד הרבה פעמים עד שנעבור את המרגות ורק אז זה יגמר.

ביום למחרת טלין ניסתה לשכנע אותי לצאת איתה להסתובב שוב, כדי לראות אם זה יקרה גם לה. היא שיגעה אותי עד שהסכמתי לקום, והודענו לאיילה שנגיע רק לשיעור השני והיא הסכימה.

הלכנו ביחד והחלטנו שלא ניפרד ופתאום זה קרה גם לטלין. היא ניסתה לשלוט ברוח אך נכשלה ולפתע העיניים שלה התקשו והא ראתה את עצמה בדיוק כמו שאני ראיתי את עצמי אתמול וגם צרחה. הרגעתי אותה והסברתי לה שכמה שהיא תנסה להילחם ברוח ככה יהיה לה יותר קשה. טלין אמרה שמזל שמחר ניפטר מכל הסיפור הזה כי הוא מתחיל להרגיז אותה.

אמנון אמר שבדרך כלל רוחות תוקפות בלילות ואז צורחים מתוך שינה.

בלילה של היום שלישי איילה ניגשה אליי ואיחלה לי בהצלחה.

גם בבוקר היא העירה אותי. שטפתי פנים והלכתי להעיר את אמנון. הוא קם והלך להחליף לבגדים שלו.

הביאו לנו חגורות עם מכשיר שמאתר רוחות שהיו בו בטריות מלאות וחדשות, ועוד שתיים למקרה הצורך.

היה לנו גם פנס, משקפי שמש, ובגד ים מתחת לבגדים שלבשנו.

אני אספתי את השיער שלי הכי חזק שיכלתי ואז בדקו אם אנחנו מרגישים כמו שצריך כדי לעלות למעלה.

היינו מוכנים כבר ב7 בבוקר.

פרק ה'

עולים למעלה.

קיבלתי אות שאני יכולה לעלות למעלה. באתי לטלין והיא  אמרה לי לא לחשוב על הרוח יותר מדי, אבל זה בכלל לא קרה לי בהמשך.

עליתי למעלה מדרגה ווד מדרגה עד שהגעתי לרווח ממש גדול. פתאום תקפה אותי צמרמורת חזקה והרגשתי את עצמי נופלת למטה וראיתי הרבה שחור.

טלין שדאגה לי רצה לתחילת המדרגות וראתה אותי. אני רצתה למטה בכל המהירות שלי וחיבקתי את טלין חזק, לא האמנתי שאני עדיין בחיים.

אמנון שהיה חבר טוב שלי אמר לי לא לדאוג ושאני אעלה אחריו ונראה מה יקרה. הסכמתי איתו ועלינו יחד למעלה עד שפתאום הוא נתקל ברווח הענק גם.

למזלינו היו לנו חבלים לקשור שנוכל להתקדם בעזרתם.

אמנון כתב על חתיכת נייר שיש רווח גדול ושכולם יביאו איתם חבלים לעבור, הוא הדליק את הפנס והאיר על הפתק שנפל למטה.

המורה הבינה שזה פתק מאיתנו וקראה אותו. היא אמרה לניצי ועופר את כל הפרטים והם הביאו חבלים לכולם.

אני ואמנון עלינו למעלה וכבר ראינו דלת שטוחה על התקרה הגבוהה. עקפתי את המנון בזהירות ופתחתי את הדלת חלון, ומייד נכנס אור שמש חזק אל החדר החשוך.

עליתי למעלה וראיתי שיורד שלג וגשם בזמן שיש רוח חמה ושמש מאירה חזק. נפלו פרחים משום- מקום והכל קרה בו זמנית.

טיפסתי למעלה לגמרי ועמדתי על רצפת קומת הגג וראיתי מה שלא דמייני בחיים שלי.

כל הדברים שכל אחד היה יכול לחלום לעצמו אי פעם, בשטח כל כך גדול ופתוח.

ראיתי לא רחוק ממני באר משאלות שצריך להשליך אליה פיסת נייר עם שאלה והיא מראה את התשובה בתוך המים.

מאותו היום, הדלת נקראה דלת האהבה והחלומות.

איזה סיפור ה-ז-ו-י!

מוח של ילדה בכיתה ג'... 8)

כשהם עושים את הבדיקות באותו ום שהם צריכים לעלות לחדר? עושים להם מבחנים של חום וקור ובדיקות דופק ומהירות ותגובות לדקירות וכאב, ובקטע הזה שחבתי.. "פאק, למה לא עשו להם את זה במהלך ה3 ימים ודווקא ב6 בבוקר באותו יום?"

הורדתי את הקטע ושיניתי לבדיקות שגרתיות אחרונות כדי לראות שהכל בסדר.

המוח הקטנטן שלי זוכר קטע שכתבתי בסוף הסיפור אבל מחקתי אותו אני אנסה לשחזר אותו בע"פ-

"התכופפתי קדימה וזרקתי פתק על השאלה "מי אהבת חיי?" וחיכיתי לתשובה. אחרי כמה זמן ראיתי שהמים נשארים צלולים ואני לא רואה שום דבר, ואז פתאום ראיתי את פניו של אמנון בפנים.

הסתובבתי לאחור וראיתי שהוא עומד שם מאחוריי. באותו רגע לא ידעתי אם זו התשובה של הבאר או שהוא סתם עמד שם ובא אליי, אבם פתאום הרגשתי שאני אוהבת אותו.

הוא חייך אליי, התקרב אליי ונישק אותי.

מאותו יום החדר(דלת) הזה נקרא חדר(דלת) האהבה והחלומות"

וגם היו בחדר משוםם מההה מגלשות מים משוכללות, מספרה מיוחדת, מועדון דו קרב, שולחנות איפור ארונות מזהב, ועוד כל מיני דברים הזויים שהשמטתי בשכתוב...

אז כמו שאמרתי, מוח של ילדה בכיתה ג' :)

מקווה שאהבתם...

תגיבו?