צניחה חופשית

זה פשוט מטורף...

כשאתה מכעיס אותי,

אני מרגישה שאני רוצה לצעוק עלייך.

לצעוק, לקלל, להרביץ, לריב איתך, להוציא ממך את הנשימה האחרונה, להעליב אותך כמה שרק אפשר...

אני מרגישה שאני כל כך שונאת אותך שאתה גורם לי להרגיש ככה בכלל, מרגישה שבא לי להקיא ממך.

אבל אז אני נרגעת...

ואז אני נזכרת כמה שאתה חשוב לי, וכמה טוב שאני לא אומרת לך דברים... שאומרים כשכועסים.

כי בזמן כעס, שום דבר לא נכון באמת.

ואז אני מתחרטת על כל מה שחשבתי ושמחה שרק.. בכיתי. ולא באמת רבתי איתך.

ואז אני אומרת תודה... שאתה עדיין מדברת איתי.

וגם שואלת את עצמי בדרך... בשביל מה אני צריכה את כל הטירוף הזה?..

כי כשאני אוהבת, אני יודעת שאני מוכנה לעשות בשבילך ה-כ-ל. ומה שלא יהיה אני תמיד ארצה לעזור לך.

אבל כשאני שונאת? באותו רגע... אני הכי רוצה להביא לך סטירה. לומר לך שאתה חרא של באדם.

אבל ככה זה כשכועסים..

..וככה זה כשאוהבים..