כן, השתוקקתי כבר להתחיל את הסיפור הזה כאן בבלוג. פרק ראשון כבר כתוב ורק חיכיתי לסיים את צליל מיתר כדי להכניס את הסיפור הזה =)
ולא חסרים עוד הרבה אחריו...
מקווה שתאהבו ותקראו עד הסוף ;)
"אני אנצח אותך!"-
"לא את לא.."-
"יו! זה היה כל כך מרושע מצידך!"-
"אני יודע, כזה אני..." נאור הוריד את לוחית שלט הסוני שלו והביט ברותם: פניה ההמומות נעצו מבט במסך המבהב שסימן באור אדום זועק את חצי המסך המפסיד שלה וחצי המסך המנצח שלו. לפתע העבירה אליו את מבטה.
"לא... אל תגיד שאתה רוצה עוד משחק.." היא חייכה ובעיניה התחננה שלא יבקש משחק חוזר.
"את יודעת בדיוק מה אני רוצה..." הוא התקרב אליה והצמיד את מצחו לשלה.
"ואתה יודע שאני לא יכולה" היא אמרה וחייכה, מתעלמת מהחיוך שלו עצמו שניסה לשבור אותה.
"תתני לזה צ'אנס אחד! יום אחד!" הוא לחש לה.
"לא, איבדתי יותר מדי בגלל אהבה, אתה חשוב לי מדי בשביל שאני אאבד גם אותך" היא סכימה, הרחיקה את ראשה ממנו וקמה מהספה, מכבה את הסוני.
"יאללה אני זזתי לישון, אל תשים את הטלויזיה גבוה מדי" היא אמרה והביאה לו את השלט.
"אין נשיקה קטנה של לילה טוב?" הוא שאל כשחלפה על פניו. רותם עצרה והסתובבה לכיוונו. היא חייכה וחזרה אליו, העניקה לו נשיקה ארוכה על הלחי ואז לחשה ו "לילה טוב". נאור מייד תפס אותה במותניה והפיל אותה עליו.
"מטורף!" היא צעקה בעוד החזיקה בצווארו כדי להתייצב.
"מטורף עלייך" הוא צחק. "בואי אני אקח אותך למיטה" הוא אמר, וכמו שהחזיק אותה כך גם הוריד אותה על מיטתה בחדרה.
"הופה איזה שירות צמוד אני מקבלת פה" היא צחקה כאשר גם כיסה אותה ופנה להדליק את הרדיו.
"היי, אולי אני אשן איתך היום? אני מבטיח לא לדגדג אותך..." הוא אמר תוך כדי שחיפש את תחנת הרדיו 99FM.
"נו, אני במצב רוח טוב היום. רק תכבה את הטלויזיה" היא אמרה וכיסתה את גופה עד למעלה הצוואר.
מספר שניות לאחר מכן הוא נכנס מתחת לשמיכה לצידה, מחבק אותה.
"מה זה?? בלי חולצה?! שים מייד!!" היא צעקה עליו כשהרגישה את גופו בזמן שהשיבה לו חיבוק.
"אבל אני תמיד ישן בלי חולצה!" הוא רטן.
"אז לא כשאתה ישן איתי" היא התעקשה.
"תית-רג-לי" הוא אמר, מדגיש כל הברה במילה. רותם נכנעה לבסוף וחזרה לחבק אותו, נסחפת לנעימות שעטפה את שניהם בשינה עמוקה ומרגיעה.
דפיקות חזקות ואגרסיביות בדלת העירו את נאור משנתו. הוא מצא את עצמו צמוד אל רותם, שישנה חזק ולא נתנה לשום רעש להעיר אותה לפני השעה שתכננה לעצמה.
בחוסר חשק הוא עזב את גופה הרפוי שמגעו תמיד כל כך הרגיע אותו, קם לחפש את חולצתו ומצא אותה זרוקה על הכיסא הקרוב.
הדלת נפרצה והוא שמע צעדים רבים בתוך הבית עד שראה שני גברים חמושים עומדים בפתח חדר השינה, האחד מכוון אקדח לעברו והשני מכוון אל רותם.
"מה.. מה קורה פה?" נאור שאל. הוא תהה מי הם ומה יש להם לחפש בבית של רותם ושלו.
"משטרת ישראל, אנחנו מחפשים את רותם קליין" אמר גבר נוסף שעבר בין השניים והציד לנאור תעודת זהות.
"היא.. היא ישנה" קבע נאור בדיוק כשרותם זזה מעט. היא התפתלה במקומה ואז התהפכה במקום.
"תעיר אותה"-
"מה היא עשתה?"-
"היא חשודה ברצח, יש לנו הוכחות שעשויות להחמיר את החשדות" ענה הגבר האמצעי.
"היא.. מה?!"-
"תעיר אותה. לפני שנעשה את זה בדך פחות נעימה" הוא נהם בקול ובטון שנשמע מפחיד, משתיק את נאור ומתפלא שרותם עדיין לא קמה מכל הבלגן שעשו.
נאור חזר אל המיטה לצידה של רותם.
"יפה שלי.. היי..." רותם זזה מעט, פקחה את עיניה ומייד סגרה אותן. "רותם... תתעוררי..." היא פקחה את עיניה שוב, הפעם הביטה בנאור וחייכה תוך כדי שהתקרבה אליו עוד כדי לחבק ולהרגיש אותו קרוב. הוא עצר אותה.
"מה קרה?" היא מלמה כאשר הבינה שדחה אותה.
"תקשיבי, תישארי רגועה..." הוא התחיל, לוקח נשימה עמוקה בזמן שעיניו לא סרו מעיניה. "בדלת עומדים כרגע שני אקדחנים שמכוונים עלינו את הנשק שלהם, והאחרי לכל זה טוען שאת חשודה ברצח, בנתיים, אבל כבר יש להם הוכחות נגדך. הוא אמר והביט בעיניה. גם בחושך יכל לראות את ההלם שהכה בה וידע שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת קשר כלשהו לסיפור הזה.
היא העבירה את מבטה מעיניו של נאור אל כיוון הדלת ונוכחה לגלות שכל מילה של נאור הייתה מדוייקת. נשמעו ברחש החדר קולות של דריכת נשק.
"רותם קליין. יש נגדך האשמות חמורות ברצח ואף הוכחות, תאלצי להתלוות אליי לתחנה" אמר אותו אחד שהציג את תעודת הזהות שלו.
"מה? אני.. לבוא ככה?!" היא הצביעה על לבושה שכלל מכנס צמוד קצר וחולצה רפויה עם גופיה דקה מתחתיה.
"כן, ככה, קדימה!" הוא צעק בחוסר סבלנות והמלווים שלו התקדמו לעברה ותפסו אותה בזרועותיה כך שלא תוכל לעשות כלום.
"חכו, אתם לא יכולים!" נאור זינק קדימה במטרה לחסום את האחראי ושני אנשיו שהחזיקו ברותם, אך מעד בחושך ונפל עליו תוך ששניהם מעדו מעט. האיש מייד דחף מעליו את נאור.
מייד כשניתקו השניים נשמעה יריה ואז נפילה, כמעט באופן טבעי.
רותם צעקה, אבל שני הגברים החמושים גררו אותה משם, בלי לאפשר לה לראות מה קרה.
עכשיו כשהעתקתי את הפרק, שמתי לב שהוא נשמע מופרח למדי ויכול להיות שיש חלקים לא הגיוניים בכלל.
אבל אני לא יודעת איך לשפר את זה.
אני אשמח לביקורות, הערות, הפניות, וכל דבר שיוכל לשפר את הפרק וכך גם את המשך העלילה
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
