צניחה חופשית

"היי יפה שלי, איך את מרגישה?"-

"אני... היד שלי שבורה, הרגל שלי שבורה, אני עייפה לגמרי..."-

"שש, שש... אל תתאמצי יותר מדי... אל תדאגי... כבר מחר תחזרי לבית הספר"-

"איך, איך אני אשיר בהופעה של ראש השנה?! אני לא מאמינה... השנה האחרונה שלי בבית הספר ואני לא זוכה אפילו לקבל את כל הקהל שלי, למה זה צריך להיות ככה?.."-

"זה לא, אנה, זה לא צריך להיות ככה. את מחר תחזרי לבית הספר, ואת תוכלי לעלות על הבמה גם עם גבס וקביים, כי זה לא משנה כמה שהגוף שלך שבור, הקול שלך נשאר שם. ואת לא צריכה שום שיעור בפיתוח קול כדי לשיר, כי הוא שם מטבעו, ואת תראי שהקהל יישאר אותו קהל גם אם תהי כולך בתוך גבס ותשירי לו..."-

"אתה באמת חושב ככה?"-

"אני יודע שזה ככה" ניב נישק את ידה ולאחר מכן את שפתיה, ושמח שהיא חייכה, שהצליח לעודד אותה.

***

מיכל וליאור ישבו בחדר שלה, מנגנים ומתקנים כל פעם מחדש את הלחן.

לבסוף החליטו על גרסה סופית וניגנו אותה מספר פעמים כדי להתקבע עליה.

"פעם השניות היו רצות, הייתי רק מחכה להביט שוב בעינייך... היום כל דקה מרגישה כמו נצח, כלדקה שאני כאן בלעדייך... פתאום יש הבדל בין לאט ומהר, פתאום אני חושב שהזמן לא עובר, איך פתאום קרה הדבר? תסבירי לי למה, למה זה נגמר?" ליאור שר בזמן שניגן, מוסיף את הליווי שלו. מיכל הביטה בו שר והוקסמה מאיך שהוא מתמכר לשיר ושוכח לרגע איפה הוא נמצא. הוא שר כל כך יפה. היא קלטה לפתע שהוא החל את המעבר פעם שניה כיוון ששכחה להתחיל, ברגע שעשה לה פרצוף שעורר אותה.

"אני שמה לב עכשיו איך הימים חלפו, אני רואה עכשיו בדיוק מה החיים עשו, מה עוד יכול למלא את מקומך? אני שואלת... איפה שוב אמצא אהבה? אני עדיין מחפשת... פתאום יש הבדל בין לאט ומהר, פתאום אני חושבת שהזמן לא עובר, איך פתאום קרה הדבר? תסביר לי למה, למה זה נגמר?" היא שרה את הקטע שלה הפעם בזמן, בעוד את הפזמון השני הם שרו יחד ובפעם השלישית היא שרה אותו לבד בטון נמוך יותר, של לקראת סיום.

ליאור הניח את הגיטרה לאחר תו הסיום ומחר כפיים. מיכל קדה בפניו וחייכה.

"מצטערת שאיחרתי את הבית" היא אמרה בעוד הוא חוזר אל המחשב ועורך את השיר להתחלתו ולסופו.

"אה, לא נורא. עשית את זה אחר כך בצורה נהדרת, שאני בטוחה שבכלל לא ישימו לב שאיחרת את הבית ועשינו את המעבר פעמיים" הוא אמר ולחץ על PLAY כדי לשמוע אם החזרה הייתה טובה.

"אתה שר מדהים..." אמרה מיכל וגרמה לליאור להסמיק מעט.

"אני לא, אבל את כן. יואל חושב שאני צריך לקחת שיעורים לפיתוח קול, הוא אמר שהוא מוכן לממן לי אותם" הוא אמר והקשיב לשיר.

"נו, אז תלך!! זה יכול רק לעזור, תאמין לי." היא השיבה.

"נו, איך יצאה ההקלטה? זה בסדר?" הוא שאל.

"כן, זה נהדר. מצדי אתה יכול להביא את זה ככה לדיג'יי, בתור פלייבק" היא צחקה ולקחה לידיה את הגיטרה.

"אני לא צריך להביא את זה לדיג'יי, אני הדיג'יי במסיבות של בת הספר" הוא אמר וסובב את מבטו אליה. רק לאחר שניות ספורות הבין את גודל המשמעות שבעובדה זו.

"מיכל?..." הוא שאל, מנסה להבין את תגובתה.

"אתה... מה? ממתי?" היא שאלה.

"מ... מאז שנכנסתי לבית הספר, אני..."-

"אתה.. אתה כאילו יודע מי הקדיש לי את השיר?!"-

"לא!! בחיי, מיכל, הכל היה חשוך שם אני לא ראיתי אותו..."-

"שקרן! אז למה לא אמרת לי מההתחלה שהיה לך סיכוי לראות אותו?!"-

"מיכל! אני מצטער! אני כבר רגיל להסתיר את זה מכולם שזה פשוט.. זרם לי כבר וזה יצא עכשיו, מיכל.." היא הביטה בו המומה, לא ידעה מה לענות לו.

"עזוב...לא בא לי לשיר איתך" היא אמרה, הניחה את הגיטרה על המיטה ויצאה מהחדר.

***

"תגידי מאמי את שמעת מה קרה לאנה?" שאלה עדי את מיכל כשישבו השתיים לאכול ארוחת צהריים.

"לא, מה קרה לה?" התעניינה מיכל כשהחלה לאכול.

"היא נפלה במדרגות, בית חולים, בלגנים, שבר ביד וברגל שמאל" סיכמה עדי בקצרה והורידה ביס גדול מהסנוויץ' הענק שלקחה.

"רצינית?? יש מצב אני אנסה להופיע שוב?" שאלה מיכל והחלה לחשוב על שיר להופעה.

"מה, את וליאור לא עושים משהו ביחד?" שאלה עדי בסקרנות

"את לא מבינה... הדיג'יי של הבצפר? זה הוא!! כאיול הוא אשכרה יודע מי הקדיש לי את השיר ולא אמר לי!!! ויש לו על המחשב שיר, בחיים שלך לא שמעת עליו... אותו קול של מי שהקדיש לי את השיר על הדיסק.. אין הוא מסתיר ממני משהו, בדוק!" היא אמרה בכעס.

"ובגלל זה את לא מופיעה איתו?" שאלה עדי

"כן, לא בא לי. עזבי אותך הוא הסתיר ממני את זה, לכי תדעי מה עוד הוא לא מגלה לי. חשבתי שאני יכולה לסמוך עליו" אמרה מיכל.

"טוב בובה איך שתרצי, אז מה תשירי?" היא שאלה, שמה לב שכבר הגיע תוך כדי השיחה כבר לחצי הסנוויץ'.

"אני חושבת שאני אתאמן ככה על השיר Im with you של אבריל לאבין, אני ממש אוהבת את השירים שלה" מיכל סיימה את כל הבורקס הגדול שלה. "טוב אני זזה לנוח קצת יש לי שעה וחצי ככה לפני שיעור גיטרה... בתיאבון מותק" אמרה מיכל וקמה מהשולחן, מחווה בידה לפרידה.

***

"הכל נדפק" אמר ליאור כשנכנס לחדרו לאחר ארוחת הצהריים וראה שם את ניב.

"מה קרה?" הוא שאל בזמן שכתב הודעת SMS בפלאפון.

"מיכל.. בטעות אמרתי לה שאני התקליטן במסיבות, היא בטוחה ששיקרתי לה.. שאני יודע מי הקדיש לה את השירים, שאני מסתיר ממנה דברים, ועכשיו היא לא רוצה לשיר במסיבה הקרובה.." הוא אמר, עוטף את פניו בידיו.

"רציני אחי? איזה בלגן... ניסית להסביר לה?" שאל ניב והניח את הפלאפון על המיטה.

"כן, כבר כמה ימים היא מתעלמת ממני, אפילו כשאנחנו נפגשים בשיעורי הגיטרה.. פשוט כלום. אני לא מבין מה יש לה" הוא אמר ושם לב שניב ממהר לקרוא את ההודעה הנכנסת שהפלאפון התריע עליה.

"תן לה קצת ספייס. תשמע אני חושב שיש לי רעיון... הרי עוד שבוע המסיבה, כן?" אמר ניב, למרותש היה מרוכז בכיתבת SMS חוזר.

"נו.. מה אתה מציע?" שאל ליאור.

"תקשיב.." הוא הניח את הפלאפון על המיטה. "תכתוב שיר, חדש, מרגש, תלחין אותו. תעבוד כמו התוכנית המקורית, תקליט את המנגינה, שים אותה, ותרד אליה תשיר מולה את המילים..." הוא אמר וקפץ למשמע הצפצוף של ההדעה הנכנסת.

"ו...? היא רק תרצה לתת לי סטירה, אני אשפיל את עצמי שם"-

"היא יודעת לשיר?" התפרץ ניב לתגובתו של ליאור

"כן..."-

"אז תגרום לה לשיר איתך"-

"היא עצבנית עליי, דווקא בגלל זה אנחנו לא שרים יחד"-

"אז תגיד לה שזה אתה"-

"מה?" ליאור דמם, ניב לא ענה. "אני לא יכול, היא.. היא בחיים לא תסלח לי..."-

"תלוי איך תגיד לה"-

"יש לך רעיון?"-

"שאולי אפילו תאהב" ניב נשאר דומם מול הודעת הSMS הנכנסת ואז העלה על פניו חיוך.

"דבר, אני מקשיב" אמר ליאור. לניב לקח זמן לענות כיוון שהיה עסוק בלהשיב SMS.

"תשלח לה את השיר הזה, כמו את האחרים. תרמוז לה, נגיד.. 'את זוכרת את הלחן?' או משהו כזה... לרמוז לה לזכור את השיר, אבל שיהיה משהו קליט. היא יודעת הרי שהשיר הזה הוא מהמישהו הסודי הזה, לא?" ניב חיכה לתשובה.

"כן... מה אתה רוצה לומר לי בזה?" התעניין ליאור.

"את השיר הזה, שיהיה רק לה, תשיר לה במסיבה. היא כבר תבין לבד שזה אתה, תלחש לה שתשיר איתך. אולי תבקש ממנה ביחד עם השיר שתשיר איתך במסיבה? אז היא כבר תהיה מוכנה.. ואז תהיה מופתעת לגלות שזה אתה..." ניב נראה מאושר להודעת הSMS שהוחזרה לו.

"נשמע... דווקא טוב" ענה ליאור. כעת, איזה שיר יכתוב לה? הוא קם ממיטתו ופתח את מחברת השירים שלו.

עיניו נחו על הכורת "רגעים של אהבה" והתעמקו לרגע במילות השיר.

"זהו, זה השיר. רק צריך לסדר אותו קצת" הוא אמר.

"נשמע אחלה. רוצה שאני אחליף אותך בעמדת הדיסקים כשתשיר איתה?" הציע ניב תוך שכתב הודעה נוספת בפלאפון.

"אני אשמח, תודה. באמת תודה, על כל מה שאתה עוזר לי.."-

"שטויות, אתה אחלה בנאדם למה שאני לא ארצה לעזור לך?"-

"זה חדש לי, אתה יודע..."-

"אני אשמח לראות שתהיו בסוף ביחד" ניב חייך אל ליאור ולחץ על 'שליחה' בפלאפון.

"תגיד עם מי אתה מתכתב שם בפלאפון כל השיחה שלנו?" התעניין ליאור כשהבחין בפעולה הבלתי פוסקת.

"עם אנה. היא חוזרת מחר ללימודים ויכול להיות שאפילו תופיע במסיבת ראש השנה" אמר ניב, מחייך מאוזן לאוזן.

"אה, יפה לה, איך היא מרגישה באמת?" שאל ליאור, למרותש לא באמת התעניין במי שפגעה במיכל.

"היא בסדר, אני חושב שהיא מתחילה להשלים עם זה שבחודשיים הקרובים היא תהיה מרותקת לכיסא גלגלים ותחזק מאוד את יד ימין שלה..."השיב ניב ושלח הודעה נוספת.

"טוב יאללה אני נראה לי אזוז ליואל. אולי מיכל תדבר איתי בדרך, אני מקווה" אמר ליאור ויצא מהחדר.

***

"אל תגידי, עוד מכתב מהאלמוני?" שאלה מיכל כשהיא עדי חזרו מהקניון הסמוך, אולי למצוא דברים חדשים למסיבה.

"...בדיוק" השיבה עדי לאחר שתיקה קצרה. מיכל נראתה קצרת רוח כמעט לכל דבר מאז שגילתה שליאור הסתיר ממנה עובדה כל כך חשובה.

למען האמת, הייתה צריכה להאמין לו כשאמר שלא ראה כלום. אמצע חוף הים, המוזיקה על ווליום עוצמתי, מה הסיכוי שבאמת ראה את מי שביקש את השיר?

אבל לא, הוא יכל לפחות לנסות לעזור לה, או לציין את זה מהתחלה. היא בכל זאת כעסה.

"וואו מאמי שמעי הוא כותב לך פה שהוא רוצה לשיר איתך במסיבה"-

"בכייף שלו, אין לי כוח לשמוע.. עדי.."-

"זה שיר ממש יפה"-

"אחר כך" אמרה מיכל ונשכבה על המיטה שלה. עדי שמה לה את הדף עם שהיר על השלחן שלצידה, כיבתה את האור והשתדלה להיות בשקט ככל שרק יכלה.

יותר מאוחר, פרק א-ח-ר-ו-ן

אני רוצה כבר להתחיל את "נוסחה לרצח", כתבתי כבר שני פרקים...

לילה טוב =)