צניחה חופשית

פרק 10

מיכל נכנסה לחדר ריק וחשוך, שומעת בו רק את צעדיה ויותר מכל- פעימות הלב שלה.

היא מתאהבת?

לא היה לה כוח לחכות לעדי, למרות שידעה שלא תראה אותה מחר כל היום, כי לשתיים היו שעות צפופות ביותר ובקושי יוכלו לומר שלום אחת לשניה במעברים. היא החליטה שזה יכול לחכות, החליפה לפיג'מה ונכנסה למיטה, תמונתו האחרונה של ליאור חרוטה בזכרונה.

***

"היי, מיכל!" קרא ליאור בריצה קלה לעבר מיכל שמיהרה לקחת את הקרואסון הארוז שלה וללכת משם.

היא הסתובבה בפניה חדה והופתעה לראות אותו שם, עומד מאחוריה, מתנשף מעט. החום הכבד שנשאר יותר מהזמן הרצוי בחודש ספטמבר הקשה על הרצון שלו להתחיל פעילות גופנית, מה שהתבטא גם בריצות הרבות יותר של תלמידי שכבת י"א.

"היי, מה קורה?" היא שאלה, פותחת את השקית שלה ומתחילה לחתוך את הקרואסון ולאכול ממנו.

"לא השגתי אותך אתמול, מה קרה?" הוא שאל והחל ללכת לצידה. הוא ידע שיש לה עכשיו שיעור גיטרה, לא שם לב בכלל שהם הולכים אל הכיתה באופן אוטומטי.

"הייתה לי מערכת צפופה אתמול, חזרתי לחדר ב9 ונשפכתי על המיטה. אפילו עם עדי לא דיברתי מילה חוץ מארוחת הבוקר, חבל על הזמן" אמרה מיכל, מפנה אותו במסדרון, כאילו שלא ידע שהיא צריכה להיות שם.

"שומעת, עוד שבועיים יש מסיבת ראש השנה. בא לך שננגן משהו ביחד?" הוא שאל, פועל לפי עצתו של ניב כיצד להתחבר איתה.

"אמ... דווקא נשמע סבבה, מה ננגן?" שאלה מיכל, מעבירה את מבטה מהדרך, אליו.

"לא יודע, רוצה להלחין שיר שכתבתי?" הוא שאל, בעקבות כך שעוד היה צריך לעבור עם ניב על השירים שיוכלו לשיר.

"מה, אתה כותב שירים??" מיכל נדהמה ועצרה לפתע. ליאור שכח שלא סיפר לה עובדה זו.

"אה, כן... אז.. מה את אומרת?"-

"נשמע סבבה, אבל היום אני אבוא אלייך" קבעה מיכל, מחייכת בפה סגור, כיוון שבדיוק הכניסה חתיכנה נוספת מהקרואסון לפיה.

"אוקיי, אז.. ב8, שוב?" הוא שאל, עוצר מול כיתת הגיטרה.

"סגרנו, ב8" היא אמרה וחייכה אליו מתוך חובה מאז שאמר לה שהחיוך שלה נותן לו כוח. היא התקרבה אליו כדי לתת לו נשיקה על הלחי, מתוך הרגל, כשבדיוק נפתחה דלת הכיתה ויואל עמד שם.

"שלום ליאור, היי מיכל" הוא אמר, מלווה את החיוך התמידי שטבוע על פניו. "יש לך משהו להשמיע לי, מיכל?" הוא המשיך את המשפט לאחר שהבחין בקרבה ביניהם.

"אני... חושבת שכן," היא החלה, ואז לקחה צעד לאחור והתרחקה מליאור.

"בואי, תראי לי מה קורה. בוא ליאור גם אתה" אמר יואל ושלושתם נכנסו לכיתת הלימוד.

ליאור הביט ביואל מביא למיכל את הגיטרה הקבועה שלה, נזכר בתחילת שנת הלימודים שלו, איך שהיה בא ליואל ומנגן לו לשם מעקב אחר הנגינה שלו.

מיכל התיישבה, מחייכת לעצמה כאילו ידעה בדיוק מה היא עושה, שמחה את אצבעותיה במקומות הנכונים והחלה לנגן.

לאחר כמה צלילים היא הפסיקה.

על פניו של יואל הייתה טבועה השאלה 'למה?', וליאור, לעומתו, הסתכל על הגיטרה ונראה שקוע במחשבות.

"תמשיכי," אמר יואל.

"רגע," אמר ליאור וקם ממקומו לייד יואל. הוא התקדם צעדים ספורים אל מיכל והתקרב לאוזנה.

"תירגעי, אל תפחדי לנגן. ואל תעצרי אחרי כמה טעויות, לא משנה כמה רע זה נשמע לך. תחייכי בשבילי?" הוא לחש לה, מתרחק מאוזנה ומביט בפניה. היא אכן הסתכלה עליו, מחייכת, מהנהנת בראשה לחיוב.

היא התאפסה על עצמה בהסדר כמה נשימות עמוקות וחזרה לנגן שוב.

לאחר כמה תווים, הפעם, הפסיק אותה יואל.

"תגידי, מיכל, את יכולה גם לשיר? זה יהיה נהדר פשוט אם..."-

"בטח, אין בעיה" היא אמרה מייד והחזירה את אצבעותיה לנקודת ההתחלה. כעת כשיישמה את עצותיו של ליאור, נראתה גם רגועה יותר בזמן הנגינה. ליאור הבחין בדלת הנפתחת בשקט ולמספר תלמידים נכנסים אל החדר בדממה, בצעדים איטיים, מקשיבים לכל השיר של מיכל.

"Im here without you baby

but you still on my lonley mind

I think about you baby

and I dream about you all the time..."

ליאור מצא טעויות קטנות ביותר, מצידו, והסתכל על תגובתו של יואל שצפה בה ופניו נראות מוקסמות.

תלמידים בני כיתתה של מיכל נכנסו לשיעור, צופים בה מנגנת ושרה למרות הזיופים בנגינה.

כשסיימה, הרימה את מבטה אל יואל וליאור והופתעה לגלות שם עוד כחמישה עשר תלמידים נוספים שמחאו לה כפיים.

"מה?..." היא הייתה כל כך מופתעת עד שלא יכלה להשלים את המשפט.

"מיכל, את מנגנת פשוט נפלא ביחס לשיעור הקודם. כל הכבוד לך, למרות שאני עדיין חושב שמחיאות הכפיים היו יותר על השירה ולא על הנגינה..." הוא אמר והרים גבה אחת, שהשוותה לו מראה מצחיק ומוזר.

ליאור קם ממקומו, פונה לצאת מהכיתה כאשר מיכל עצרה אותו עם ידה על כתפו. הוא הסתובב והביט בה.

"תודה, לא הייתי מצליחה בלי היעור הקצר שלך" היא אמרה.

"אני שמח שעזרתי, אל תשכחי- היום ב8 אצלי" הוא אמר, מתרחק ומרים את ידו לשלום, מותיר אותה שם לשיעור שלה.

הוא נכנס לחדר והכל לכתוב שיר, ששוב יצא ממנו אל מיכל.

***

"שיו! מיכל! עוד מכתב מהאלמוני שלך" אמרה עדי ונעצה מבט במעטפה שסובבה על כף ידה.

"תביאי את זה" צחקה מיכל כשהשתיים נכנסו לחדר לאחר ארוחת הצהריים המשותפת.

'אני מתחיל לכתוב אפילו באנגלית בשבילך, מקווה שתאהבי' היה כתוב בכתב ארוך, צר וקבוע, קריא ומסודר כמעט כמו של מקלדת.

השיר היה כתוב באותיות לטיניות מחוברות ומסתלסלות, כך שמיכל נדהמה מהיופי של צורת הכתיבה.

"עדי... תקשיבי לשיר הזה, את חייבת..." אמרה מיכל תוך כדי שקראה בעצמה את מילות השיר.

"baby I love you

I cant without you

for long time I fall in love

your smile is everything I have

keep your kisses for me

because your happyness is all I see

and say 'I love you' in any state

for my quite we're never brake"

הקריאה מיכל בקול לעדי והרימה את מבטה. הא גילתה את תגובתה של עדי כמופתעת ונדהמת.

"רגע.. כתוב פה משהו בקטן.." הוסיפה מיכל כשבחנה את הדף בשנית.

"תשמעי... 'אם אהבת, סמני לי. שחקי באור החדר, אני אראה' מה?!" אמרה מיכל בקול בתגובה להערתו של האלמוני.

"פאק הבנאדם מוצא דרך לתקשר איתך בלי שתדעי מי הוא" אמרה עדי, מנסה לחשוב על דרך להתחמק ולגלות אותו.

***

"ניב אני יוצא דקה לנסות לתפוס את יואל" קרא ליאור לניב שהיה במקלחת, לא טורח לעדכן אותו שמיכל צריכה להגיע, כיוון שתכנן לחזור במהרה.

הוא יצא מהחדר טורק את הדלת, והלך בצעדים גדולים לעבר כיתת הגיטרה, להביא ליואל את השירים הראשונים המוגמרים לאלבום.

יואל בדיוק יצא אחרי מספר תלמידים בודדים משכבת י"ב, סוגר מאחוריו את הדלת.

"הנה, יואל, יש פה 5 שירים. אני מקווה שהוא יאהב את זה.."-

"אל תדאג, הוא בטוח יאהב"-

"איך אתה יודע?.."-

"כי אתה מוכשר. ואתה תראה שתצליח להגיע רחוק עם הכישרון הזה, תגיד, מה עם מיכל?" שאל יואל כבדרך אגב, מתחיל ללכת עם ליאור לאורך המסדרון.

"בסדר, הצעתי לה לשיר ביחד במסיבה הקרובה, של ראש השנה. היא הסכימה אז היא אמורה לבוא אליי עוד מעט שנתאמן על השיר" אמר ליאור וחיוך קטן נפלט משפתיו.

"אוה, יהיה מסקרן מאוד לשמוע את זה! מה אתם מתכננים לשיר?" התעניין יואל.

"אני לא יודע, הצעתי להלחין שיר שכתבתי והיא לא התנגדה, אז נראה היום" הוא אמר.

"שיר שכתבת? זה נשמע נהדר, יהיה לכם קהל נפלא" קבע יואל בתגובה לכך שליאור יופיע עם החומר שלו.

"כן... טוב, תשמע את זה ותביא לבן הדוד שלך, אני מקווה שהוא יאהב" אמר ליאור

"אין לי ספק שהוא יאהב את זה. יאללה, כבר שמונה, כדאי שתחזור לחדר." אמר יואל כשהגיעו לפניה בה ליאור היה צריך להיכנס כדי להגיע אל חדרו.

לפתע ראה מולו את ניב רץ קדימה היישר אליו.

"היי, מה קורה?" שאל ליאור. ניב עצר והוציא מפתח מכיסו.

"קח, החברה שלך בחדר. אני חייב לרוץ אל אנה ביי" הוא אמר ומיהר משם. לקח לליאור בדיוק שתי שניות להבין שהכינוי "החברה שלך" בעצם אומר שמיכל שם בחדר, מחכה לו.

הוא עמד מול דלת חדרו, נושם עמוק פעם אחת בלבד ומסתובב את המנעול כדי לפתוח את הדלת.

מיכל ישבה על הכיסא לייד השולחן שלו, מעיינת בקבצים על המחשב והאוזניות עליה.

***

"טוב מאמי אני יצאתי, בואי נראה מה ליאור יודע לכתוב" אמרה מיכל לעדי ששכבה במיטתה וקראה ספר.

"טוב בובה אני אסיים את הפרק ואלך לישון נראה לי.. אז קחי מפתח" היא אמרה.

"סבבה לילה טוב" אמרה מיכל ופתחה את הדלת.

"לילה טוב מותק" אמרה עדי וחזרה לקרוא את הספר.

מיכל יצאה לעברחדר של ליאור, מנסה לשחזר איפה היה. היא דאגה לקחת את המכתב האחרון איתה, כדי לשאול את דעתו.

שניה לפני שדפקה על דלת החדר, היא נפתחה בחזקה וניב עמד מולה לרגע, בוהה בה בהפתעה.

"ליאור יצא לרגע, כנסי חכי לו הוא צריך לחזור כל רגע" אמר ניב ומיהר לרוץ משם, משאיר לה את הדלת פתוחה.

היא נכנסה לחדר, בוחנת את כולו בעיניה. היא עוד זכרה את החדר במדוייק עוד מהביקור הקודם שלה לפני כמה ימים, וכעת שמה לב שהמחשב הנייד של ליאור נשאר פתוח על שיר בשם "אולי אותה האהבה".

היא הרכיבה על אזניה את זוג האוזניות הגדולות שנחו על השולחן והפעילה את הנגן.

"ואולי, אולי השתיקה

הדממה הקודמת שכמעט נמחקה

שוב אותן המילים מרחפות באויר

מתחברות אחת אחת לאיזה סוג של שיר

חלון הזדמנויות נפתח לו שוב

מעל השאלות התשובה היא "לא חשוב"

מתגברים אט אט וממשיכים לחיות

לומדים לשמוח וללב נכנסים זכרונות

מאותה האהבה...

אולי אולי אהבה חדשה

אולי אולי כמו סיפור אגדה

שניים יחד הסיפור יחזור

וגם אם לא, שנינו עוד נזכור

את אותה האהבה..."

לא היו הרבה כלי נגינה, רק צליל של גיטרה, והלחן היה שקט מאוד. הוא שר את זה בקול שקט גם, אבל הייתה בו עוצמה מסויימת, וגם עדינות. היא הריצה את השיר מספר פעמים, יודעת שהקול נשמע לה מוכר.

לפתע שמה לב למכתב שנח מקופל בכף ידה, ונזכרה מאיפה הקול היה מוכר לה. כן, זה אותו אחד. אותו אחד ששר לה את here without you, אותו אחד ששולח לה את השירים, אותו אחד...

שמכיר את ליאור.

הדלת נפתחה וליאור עמד שם, מופתע לראות אותה שם, כך שיערה.

"מה.. מה את שומעת?" הוא נשמע לחוץ.

"שיר אחד, 'אולי אותה האהבה', מי שר את זה??" היא שאלה.

"אני...." הוא עצם את עיניו חזק כאילו כואב לו הראש.

"הכל בסדר?" שאל מיכל, הורידה את האוזניות מראשה וקמה אליו.

"כן, כן. חבר שלי שלח לי את השיר, אני לא יודע מי שר את זה" הוא אמר והחל ללכת לעבר הגיטרה בפינת החדר.

"אה, תגיד, אתה זוכר את ההוא ששלח לי את השיר "here without you"? זה שהשמעתי לך" שאלה מיכל

"כן, נו? מה איתו?" שאל ליאור כשהוציא את הגיטרה מהתיק שלה.

"קודם כל, שמתי לב שלו ולמי ששר את השיר "אולי אותה האהבה" יש ממש אותו קול!  יש מצב זה אותו אחד?!" היא שאלה בהתרגשות, אולי תקבל קצה חוט על המחזר המסתורי שלה.

"כן, נכון. יש ביניהם משהו דומה.. נו, אז מה איתו?" הוא שאל ונשמע אפילו סקרן לדעת מה קורה.

"הוא שלח לי היום עוד שיר... שהוא מתרגש מהחיוך שלי, שהוא שמח לראות ותי כל פעם, בדיוק כמו שאתה אמרת לי. אבל אני לא מבינה!! אני בכלל אלי ודעת מי זה, איך הוא יכול להתרגש ממני כל כך?" היא שאלה.

"אולי את מכירה אותו אבל לא יודעתש זה הוא? יש מצב?" הוא שאל וכיוון את המיתרים.

"לא, אני מכירה רק אותך ואת עדי. מי זה יכול כבר להיות?" היא שאלה וניסתה לחשוב.

"אהבת את השיר לפחות?" הוא שאל

"כן... הוא פשוט מדהים, הנה תקרא" היא אמרה והביאה לו את השיר לקרוא. שוםד בר לא נראה לה מוזר בשאלותיו או בסקרנות שלו.

"כן, באמת שיר יפה... מעניין מי זה" הוא השיב לה.

"נו, אז על איזה שיר חשבת?" שאלה מיכל, מתיישבת על מיטתו, מרגישה שעשתה משהו לא בסדר.

"חשבתי על השיר הזה, שיפצתי אותו קצת כדי שיתאים לשנינו, תקראי" הוא אמר והביא לה דף מקופל משולחנו.

מיכל קראה את השיר לא בקול. המילים ריגשו אותה.

פעם השניות היו רצות

הייתי רק מחכה להביט שוב בעינייך

היום כל דקה מרגישה כמו נצח

כל דקה שאני כאן בלעדייך

פתאום יש הבדל בין לאט ומהר

פתאום אני חושב/ת שהזמן לא עובר

איך פתאום קרה הדבר

תסביר/י לי למה, למה זה נגמר?

אני שמה לב עכשיו איך הימים חלפו

אני רואה עכשיו בדיוק מה החיים עשו

מה עוד יכול למלא את מקומך? אני שואלת

איפה שוב אמצא אהבה? אני עדיין מחפשת...

"זה... מדהים, ממש. אתה כתבת?" היא שאלה, בקושי מצליחה להגיב על השיר שקראה.

"כן, אפשר לומר... אני שר את הבית הראשון, נשיר ביחד את השני ואת תשירי את השלישי. את הליווי בגיטרה נקליט כדי שלא נסתבך בהופעה. מה את אומרת?" הוא שאל.

"נשמע לי סבבה לגמרי. מה הלחן?" היא שאלה.
"לא יודע, בואי ננסה כל מיני דברים" הוא אמר והחל לנגן על הגיטרה המכוונת.

אני יודעת שלא עדכנתי מלא זמן, קשה לי לכתוב... אני מקווה שהפרק מספק ומכסה את הזמן שלא עדכנתי.

יש לי כבר רעיונות ל5 סיפורים חדשים, אבל אין לי כוח לכתוב אותם...

   *ממלכת שוקולד

   *אמא אוהבת את אמא

   *צרות של עשירים

   *נוסחה לרצח

   *סיפור אהבה מושלם

כמו שאמרתי, צליל מיתר יימשך לא יותר מעוד 4 פרקים, ואז כבר התחלתי את "נוסחה לרצח" ויש לי כבר פרק אחד, אבל אני לא רוצה לבלגן את הבלוג אז בנתיים הוא במחברת.

את 'סיפור אהבה מושלם' אין לי מצב רוח לכתוב(לאור העובדה שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, צריך להיכנס רחוק אל הזכרונות). 'ממלכת שוקולד' זה אוסף של סיפורים קצרים, שהתחלתי בשנה שעברה והחלטתי לתת לזה שם ולפתח אותם, אולי אפילו יהיה לזה כותרת ראשית. אני צריכה לראות איך זה מסתדר.

'צרות של עשירים' ו'אמא אוהבת את אמא' אלה סיפורים קצרים. (עד כמה שיוכלו להיות).

אני מקווה שיהיה לכם צום קל וכמובן גמר חתימה טובה,

כי אני חושבת שלכל אחד מגיעה עוד הזדמנות אם הוא באמת רוצה אותה...

חג שמח =)