צניחה חופשית

פרק 7

מיכל שמעה שירים בדיסקמן שלה כשתנועה גסה העיפה לה אוזניה אחת.

"כוסיתת! החבר שלך פה! אני עפה לעשן חשיש" צעקה עדי.

לקח למיכל לא יותר משתי שניות להתאפס ולהבין שאין לה בכלל חבר, ושעדי יוצאת סך הכל לנמנם על הדשא.

"וואלה אם אני מגלה שעישנת אני רוצחת אותך, משוגעת!" צעקה מיכל בחזרה.

"את לא, אני אתאבד הרבה לפני זה! צעקה עדי וטרקה את הדלת מייד תוך כדי שמיכל צעקה "תיזהרי לך!"

והעבירה את מבטה אל הדלת.

היא ראתה שם לא אחר מהתלמיד ההוא שראתה כל השבוע מחוץ לכיתת הגיטרה ברוב הפעמים. הוא נראה כל כך

חמוד בעיניה, עם השיער הפרוע המשקפיים והחיוך.

"אה, אה.. אתה?" שאלה מיכל, ספק מופתעת ספק מאוכזבת.

"אל תדאגי, אם היא תעשן, ישר יתפסו אותה. הכי תחמנים נתפסו כמעט על חם כשניסו רק פעם אחת לעשן

אפילו שתי סיגריות קטנות ברצף" הוא אמר ויישר את משקפיו. "מה, התאכזבת שלא עומד לך פה איזה

בלונדיני חתיך שתוכלי גם להתחיל איתו?" צחק ליאור.

"אה, לא, חח מה פתאום מה לי ולבלונדינים חתיכים, מי יסתכל בכלל על פריקית כמוני" צחקה מיכל אחרי

שיצאה מההלם.

"ובכל זאת נשמעת מאוכזבת"-

"מופתעת"-

"לראות אותי. למה מופתעת?"-

"ראיתי אותך הרבה השבוע לייד כיתת גיטרה. אז זה אתה, התלמיד הצטיין של יואל? בחיים לא הייתי מנחשת"

צחקה מיכל וקמה כדי להוציא את הגיטרה שלה מהנרתיק.

"וואוו, כמה זמן לא ניגנתי על גיטרה קלאסית" אמר ליאור ולקח מידיה את הגיטרה. "תבחרי שיר" הוא אמר.

"אממ.. צליל מיתר, של אייל גולן, מכיר?" היא שאלה.

"בטח מכיר, אני חולה עליו" הוא אמר. אצבעותיו עברו בעדינות על המיתרים, מתחילים רקע לשיר.

"עם צליל מיתר שמתנגן.. אני.. חושב עלייך...

מרגיש כמה שזה עצוב להיות כאן... בלעדייך..."

הוא החל לשיר את השיר בליווי צמוד של מוזיקת רגע ולפעמים נטייה לסולו, שילוב שהדהים את מיכל. משהו

בצלילים שלו היה מוכר לה, קול חלק ונגינה כל כך מושלמת.

"לו רק היית פה... הכל היה אחרת...

אל תאמרי לי שאת לכאן כבר... לא חוזרת...

הוא סיים את הבית הראשון והפסיק לנגן, בלי להמשיך את הפזמון.

"למה הפסקת?! זה היה כל כך יפה!" אמרה מיכל בתדהמה. ליאור חייך והחזיר את אצבעותיו אל צוואר הגיטרה.

"לא אל תוותרי... חבקי אותי אלייך...

כי כל יום שבא והולך הוא נצח, בלעדייך...

תראי אותי... כמו ילד שכואב לו...

חבקי אותי אני כבר... מתמוטט פה..."

***

ליאור סרב להמשיך מעבר לפזמון, אפילו לנוכח מבטה של מיכל.

"אני יכולה לשבת ולהקשיב לך כל היום וכל הלילה אתה מנגן כל כך נפלא!" אמרה מיכל. ליאור חייך אך הפעם

לא המשיך את השיר.

"תודה, זה מאוד מחמיא לי.. אבל עכשיו, אני רוצה לשמוע אותך מנגנת. הרי לא נפגשנו כאן בשבילי,

אלא בשבילך. על איזה שיר את צריכה לעבוד?" הוא שאל, למרות שידע.

"על השיר here without you של 3doors down, מכיר?" שאלה מיכל.

"בטח מכיר, מכיר בעל פה על הביטים הכי קטנים שלו" צחק ליאור.

"באמת?! יוו תנגן לי! אתה יודע, מישהו היום שלח לי הקלטה שלו מנגן את השיר.. עם עוד 4 שורות

שנראה לי שהוא כתב, ואמר שהוא אוהב אותי. אבל זה נראה לי כל כך מוזר, אני לא מכירה אף אחד בבית

הספר הזה חוץ מעדי.. ועכשיו אותך" אמרה מיכל. ליאור הרגיש איך ליבו מתכווץ עם כל מילה שמיכל אמרה.

"אה, באמת? איכפת לך להשמיע לי? סתם לראות איך אחרים מנגנים את זה.." הוא שיקר. נמאס לו כבר

לשמוע את ההקלטה, אבל היה חייב לדעת מה היא חושבת על זה.

"הלב שלי עדיין פועם בכבדות כל פעם שאני שומעת את זה.. זה כל כך יפה" היא אמרה בזמן שהכניסה את

הדיסק למערכת ולחצה על PLAY.

"זה מה שהוא כתב לי, אגב" היא אמרה והביאה לליאור את אותו דף שכתב לה בעצמו. הוא העמיד פני

מתעניין למרות שידע בעל פה מה כתוב שם, כיוון שמחק ותיקן מספר פעמים רב לפני שכתב את השורות סופית על דף חלק.

הנגנה שלו נשמעה ברקע ומיכל נראתה חולמת בהקיץ לגמרי למשמעה. היא נשכבה על מיטתה לצד ליאור, עצמה את עיניה וחייכה.

ליאור היה מאושר לראות שככה היא נהנית מהמוזיקה שלו והתפלא עד כמה היא לא שמה לב לטעויות שלו תוך כדי הניגון.

"נו, מה אתה חושב? ככה אני רוצה לנגן את השיר הזה..." היא אמרה כשנגמרה ההקלטה.

"זה.. בסדר, יפה מאוד..." הוא שיקר את דעתו שוב.

"זה מדהים!" תיקנה אותו מיכל והתיישבה. "אם הייתי יודעת מי זה לעזאזל מנגנן שם, הייתי מכריחה אותו

ללמד אותי גם. אני חושבת שזה אותו אחד שהקדיש לי את השיר במסיבת פתיחה..." המשיכה מיכל, בכלל

לא שמה לב לתשומת ליבו החלקית של ליאור, שכל מחשבותיו נעו לחשוב על כמה שהיא מדהימה עם החיוך הזה שלה.

שאף פעם לא יירד מפניה ואז הכל תמיד ייראה הרבה יותר טוב, הוא חשב.

"נו, אתה מנגן לי את השיר?" העירה אותו מיכל ממחשבותיו עליה.

"לא, אני ניגנתי לך כבר. בואי נגני עכשיו את, נראה מה צריך לתקן אצלך" הוא אמר ומייד העביר אליה את הגיטרה.

"א... אבל.. אני לא ממש יודעת לנגן אותו"-

"ובשביל זה אני פה, לתקן אותך כדי שתנגני יותר טוב" הוא קטע אותה.

מיכל חייכה והשתכנעה, החזיקה את הגיטרה כפי שיואל תיקן אותו באותו בוקר והחלה לנגן. שוב, במעבר, היה זיוף בין כל המיתרים.

"אוקיי, תחזיקי רגע את האצבעות בבית הראשון" אמר ליאור. מיכל עשתה כדבריו.

"עכשיו.. בזמן שאת מעבירה את האצבעות למיתרים האחרים, תנגני עוד צליל אחד על מיתר פתוח שלא בשימוש. ככה תרוויחי עוד שניה לעבור בין הבתים, נסי שוב" הוא אמר.

מיכל הוסיפה הפעם את המיתר הפתוח בין שני הבתים ונוכחה לקלות בה העבירה את האצבעות למקומן בבית השני. היא המשיכה לנגנן ככה את שני הבתים פעמיים, שלוש בפעמים ברצף עד שלא היה לה כוח להמשיך.

"כל הכבוד! רואה שזה לא כזה קשה? את רק צריכה להתאמן על הדיוק שלך והשיר יהיה נהדר. את גם שרה?" הוא העז לשאול אותה, תוהה מאיפה הגיע כל האומץ הזה פתאום לדבר איתה.

"אה.. כן, אפשר לומר... אבל אל תבקש! אני לא רוצה לשיר מאז המסיבה ההיא... חוץ מהשיעורים שאני חייבת בהם..."-

"לא, למה! את לא צריכה לפחד בגלל מה שקרה שם במסיבה, את שרת מדהים בכל מקרה,"-

"אתה באמת חושב?" שאלה מיכל, כמעט בוכה.

"כן, אני באמת חושב שיש לך קול מדהים. תשירי לי יחד עם הנגינה שהשתפרה?" הוא שאל בשקט, מביט בעיניה.

הייתה להן צורה כל כך יפה, והיא בעצמה נשמעה כל כך מלאת חיים. מעניין מאיפה היא באה, מה עברה בחייה, הרי לכל בן נוער יש סיפור קשה כלשהו. אם רק היה לו אומץ להזמין אותה לצאת להסתובב, אם רק...

"hundred day have made me older..sice the last time that I saw your preety face..." היא שרה, והוא הקשיב. תוהה איך מצא מישהי כל כך חמודה, יפה, שגם לא צוחקת עליו ויותר מזה- מתיידדת איתו. הוא לא הכיר את עצמו כך, הוא בחיים לא חשב שיגיע למצב כזה, בעוד הוא ממשיך להקשיב לקולה הכל כך יפה.

"ליאור??.." שאלה מיכל, כשלפתע שמע אותה. "הכל בסדר? על מה אתה חושב?" היא שמה לב שהוא חלם קצת בזמן שניגנה.

הוא רצה לומר לה עד כמה שאת מדהימה, בהכל אבל לא יכל.

"אה.. לא, סתם חשבתי על משהו. את מנגנת ושרה ממש יפה ביחד, שיהיה לך ברור. אל תתני לשום אנה להוריד לך את הביטחון לשיר ככה" הוא אמר, מעלה חיוך על פניה של מיכל.

***

ליאור נראה כל כך נחמד בעיניה של מיכל, שאחרי החצי שעה האחרונה בה דיברו, התחשק לה להכיר אותו קצת יותר.

"תגיד"-

"תגידי"- אמרו שניהם יחד וצחקו מהעובדה שאמרו את אותו הדבר ביחד.

"לא, קודם את"-

"קודם אתה"- הם התווכחו.

"טוב, בא לך לצאת להסתובב, לדבר? סתם להכיר יותר ככה.." מיכל נדהמה למה ששמעה ממנו.

"אה... בטח, למה לא" היא מייד חייכה. נחסכו לה כמה שניות של מבוכה.

***

"ומה את רצית לומר?" שאל ליאור, שמח שירדה אבן מליבו ועוד מספר רגעים הם ייצאו להסתובב בחוץ וימשיכו לדבר, על הכל. הוא ישאל אותה על חייה, והיה בטוח שיוקסם ממנה אפילו יותר.

"למען האמת, בדיוק את אותו הדבר. אם בא לך לצאת להסתובב ולדבר קצת" היא השיבה.

תשובה השאירה על פניו מבט מופתע, אך בתוכו היה המום פי כמה. גם היא מתעניינת בו? מה הוא אמור לעשות מעכשיו?

מיכל ארזה את הגיטרה בתוך הנרתיק שלה, הניחה אותה בצד החדר ושהניים יצאו מהחדר, להסתובב בחוץ באויר הקריר שמשאיר אחריו יום ממוצע של חודש ספטמבר.

באמתתת שלא היה לי יותר כוח :(

תגובות?