צניחה חופשית

בעוד מיכל לחצה PLAY במערכת, עדי הקריאה בקול את המכתב:

"אל תבכי ילדה, כי כך נשבר לי הלב

אולי יעודד אותך לדעת שאותך אני אוהב

שיר נוסף אני רוצה להקדיש לך מכל הלב

שיר שיש בו הכל, אבל אין בו כאב."

ברקע התנגן ביצוע עצמאי על גיטרה לשיר שניסתה לנגן בכיתה,

here without you. ההקלטה לא נשמעה מוצלחת כל כך, אבל הנגינה הייתה מושלמת.

הוא גם שר, הנגן הזה. היה לו קול עמוק וחלק, לא גבוה מדי אלא אמיתי.

הוא שר וניגן אפילו יותר יפה מהשיר המקורי עצמו, כך היה נדמה גם למיכל וגם לעדי יחד.

כשנגמרה ההקלטה, עדי ומיכל הביטו זו בזו המומות.

"פשש אחותי, שיחקת אותה. הדלקת לך איזה נגן-זמר-רומנטיקן אחד שמקדיש לך כל שבוע שיר אחר, הא?" קרצה עדי והחזירה למיכל את המכתב הקצר.

היא קראה אותו שוב ושוב, נדהמת לניסוח העצוב והאוהב בו נכתב. היא חשבה על השעה הקודמת בה ישבה בכיתת הגיטרה והתרגזה על האופן בו ניגנה.

לפתע נשמע צלצול השיר leave out all the rest החדש של לינקין פארק, צלצול הפלאפון של מיכל בתוך הג'ינס שלה. היא ענתה.

"מיכל? מדבר יואל. דיברתי עכשיו עם תלמיד מאוד מוכשר שלי בנגינה על גיטרה, והוא אמר שאין לו בעיה לעזור לך עם השירים שאת צריכה ושתצרי איתו קשר. מה את אומרת?" הוא אמר.

"אה... שיעורי עזר עם תלמיד שלך? למה לא..." מלמלה מיכל. כל ראשה היה נתון לביצוע המושלם ששמעה בזה הרגע.

"נהדר. הוא לומד בי"א, קוראים לו ליאור וסתם שתדעי- הוא רק התחיל שנה גיטרה חשמלית וכבר נשמע כמו כוכב רוק מיומן. לא תתאכזבי ממנו. אז את רושמת את המספר שלו?" שאל יואל. מיכל מיהרה לקחת עט ורשמה על היד שלה את המספר.

"טוב, תודה אני אדבר איתו עוד כמה דקות" אמרה מיכל וסיימה את השיחה עם יואל. היא הביטה בעדי שהייתה עסוקה בשיעורי הבית שלה תוך כדי שפיכת תלונות על שיעור המתמטיקה הבודד שיש להם בכל שבוע, בטענה שאם במילא הם יהפכו לאמנים מצליחים, בשביל מה בכלל ללמוד מתמטיקה? מספיק חשבון.

מיכל חייגה על המספר שהיה כתוב לה על היד.

***

ליאור שמע שוב את ההקלטה שלו, מוצא בה כל פעם טעות אחרת שגרמה לו לרצות לקבור את עצמו כאשר חשב על תגובתה של מיכל ברגע שתשמע את כל הטעויות, כשלפתע צלצל הפלאפון שלו בשיר leave out all the rest החדש של לינקין פארק. הוא היה בהלם למשמע קולה של מיכל בצד השני של הקו, יואל קיים את הבטחתו.

"הלו? חזרה מיכל בשנית.

"כן, מיכל? מה נשמע?" ליאור השתדל לא לגמגם או להישמע מפוחד.

"הכל סבבה מה איתך? יואל אמר שאין לך בעיה להעביר לי שיעורי עזר כדי להתחזק בגיטרה..." אמרה מיכל ברצף, לא משאירה לליאור זמן לענות בין השאלה לנושא.

"אה, הכל בסדר, לשאלתך"- מיכל צחקה  וליאור הרגיש את ליבו מתכווץ. "כן, איפה ומתי נוח לך להיפגש פעם ראשונה? סתם להכרות" הוא אמר. עם צחוקה הרגיש איך הוא חושש ממנה הרבה פחות.

"אממ, לא ממש איכפת לי, אבל שיהיה בסביבות 8 ככה" היא השיבה.

"אז נהדר, קבענו ב8. איכפת לך שאני אבוא אלייך? החדר שלי פשוט מבולגן בצורה איומה"-

"אה, אין בעיה. לא איכפת לך שחברה שלי תהיה פה, נכון?"- היא שאלה, והוא שמע בקול רחוק- "אל תדאגי מאמי, אני יוצאת להסתובב לאיזה שעתיים למצוא איזה חומר טוב כזה, להתמסטל קצת..."- "תהי בשקט סתומה אחת! שום סמים שום חשיש, את נשארת פה!"- "טוב טוב בובה, סתם בצחוק אל תדאגי אני לא חוזרת לחרא הזה שוב מאמי את יכולה להרגע"-

"הלו?"- מיכל חזרה לדבר קרוב למכשיר. "אני מצטערת, פשוט החברה הסתומה! שלי קצת מרגיזה אותי. אז היום ב8 אצלי?" היא שאלה, והוא יכל לשמוע דרך קולה שהיא מחייכת.

"בטח, אני לא אאחר" הוא אמר.

"טוב, אז ביי בנתיים" היא אמרה.

"להתראות" הוא השיב וניתק. לפתע הלב שלו התחיל לפעום במהירות. מתי זה יעבור לו? כולה הידלקות על יודניקית שבסך הכל חייכה אליו במקום לצחוק עליו.

בדיוק, היא נחמדה. יש לה אופי שונה, אופי שמחפש דברים טובים באנשים ולא סיבות לצחוק עליהם. אמר קול שני בראשו שקטע את דבריו. מאז מחשבה זו הוא לא היה יכול להוציא אותה מהראש, וחיכה בקוצר רוח לשעה 8 שתגיע בעוד 5 שעות.

קצר ולעניין =)

כבר יש לי רעיונות להתפתחות הסיפור.

תגובות?