יש לזה יתרון שאף אחד לא כנס לבלוג הזה >> אין הרבה סיכויים שיגנבו לי את הסיפורים =]
ישבתי שעות כדי למצוא שם אחר לסיפור. אני אשמח להצעות נוספות אם יש לכם...
נוסחה לאהבה
שיר לאהבה
נסתר בין התווים
בין ידידות לחיוך
צליל מיתר
פרק 3
מיכל נכנסה לחדר לאחר שאכלה את ארוחת הצהריים והלהיבה את המורה לפיתוח קול על השירה שלה, וראתה את השותפה שלה לחדר שוכבת במיטתה ומאזינה למוזיקה באמפי המתוקן.
"היי, את," היא אמרה לפתע בזמן שמיכל חלצה את נעליה והתיישבה על מיטתה. מיכל הרימה את ראשה אליה.
"מה יש?" היא שאלה.
"אני מצטערת על מה שהיה מקודם.. אבל חבורה של בנים מי"ב כנראה, התחילו להציק לי. כשהתחלית לקלל אותם שיעזבו אותי הם פשוט שברו לי את האמפי שקיבלתי מאבא שלי... זה ממש הרתיח אותי" היא אמרה.
"אה.. אין בעיה, אני מבינה את הכעס הזה..." אמרה מיכל, משפילה את ראשה. מבינה? כל דבר שהורסים לי כואב פי אלף. אני עובדת בשביל הכסף הזה, אני קורעת את הנשמה...
"עדי" היא אמרה לפתע.
"מה.. עדי?" יצאה מיכל ממחשבותיה.
"קוראים לי עדי" היא צחקה לפתע. מיכל הבחינה בחיוך מתוק ורגוע.
"אה.. מיכל. דף חדש?" היא שאלה, מחייכת חזרה אליה.
"בטח, דף חדש. מצטערת על הרושם שקיבלת ממני פעם ראשונה" היא אמרה והורידה את האוזניות ממנה.
"אה, אין בעיה, תגידי מה את לומדת כאן?" שאלה מיכל, אולי הן לומדות יחד.
"אממ, פיתוח קול וריקוד היפ הופ" היא השיבה.
"גם אני לומדת פיתוח קול! איזה יופי" חייכה מיכל. אולי בכל זאת היום הראשון לא הכי גרוע.
"תגידי, מה את חושבת ללבוש למסיבת פתיחה הזאת?" שאלה עדי וקמה אל מיכל.
"אני לא יודעת, אין לי ממש הרבה בגדים..." אמרה מיכל ועיקמה את פרצופה למראה המבחר הדל שבארונה.
"וואי את לא רצינית, נכון? אלה כל הבגדים שיש לך?" שאלה עדי, מביטה במספר הג'ינסים והחולצות הספורים בארונה של מיכל.
"כן, יש לי דיי בעיה של כסף... להורים שלי לא חסר אבל אני כל הזמן בריב איתם, ככה שאני לא מקבלת אפילו שקל. הם רשמו אותי לפה בכוח, כדי לנתק אותי מהחיים הקודמים שלי" היא השיבה, מתייאשת מלחפש בגדים ונשכבה על המיטה.
"אוקיי חמודה, אני ואת הולכות ברגע זה לקניות לחפש לך בגדים. אני אקנה גם לי בדרך" אמרה עדי בהחלטיות.
"אבל אין לי כסף.." אמרה מיכל בייאוש.
"בסדר, אני אקנה לך ואעזור לך להשיג את הכסף להחזיר, טוב?" היא שאלה, מושכת את מיכל ממיטתה. "נווו מיכל עד שאני מכירה פה מישהי את לא יכולה לנטוש אותי ככה, אני כל כך לבד במקום הדפוק הזה שזה מטורף פשוט לדבר ככה עלה יום הראשון" התחננה עדי. משהו בדבריה גרם למיכל לצחוק כיוון שהרגישה בדיוק כמוה.
היא קמה ממיטתה, מתלווה אל עדי אל מחוץ לבית הספר לקניון הסמוך, לחפש בגדים.
***
אני אשים כמה שירים מהאלבום החדש של לינקין פארק, ככה למוזיקת רקע. ניקח כמה שירי סלואו וכמה טראנסים. בחיי, הנוער של היום ממש משעמם חשב לעצמו ליאור בעודו עובר על כל אוסף השירים העצום שהיה לו במחשב, בוחר שירים לצרוב על הדיסקים למסיבה. דמותה של הילדה שראה היום ביציאה מהכיתה לא יצאה לו מהראש.
היא בטח תלמידה חדשה פה, בכיתה י'. שום דבר מיוחד סתם חמודה אחת, בערך כמו כל הבנות שלא ישימו עליי בשיט הוא חשב לעצמו, מעיף את דמותה מראשו וחוזר למיין שירים.
***
"תשמעי חמדוה, את נראית פיצוץ!" אמרה עדי למיכל, שלבשה גופיית קולר לבנה ומכנסיים שחורים קצרים, מסוגננים. "יש אולסטאר שחורות?" שאלה עדי, משחקת בשיערה של מיכל.
"כן, גבוהות. זה נראה לך בסדר?" שאלה מיכל.
"כן, מושלם!" היא אמרה וחייכה. היא בעצמה כבר בחרה משהו ללבוש: שמלת מיני בצבע ירוק כהה ונעלי בובה שחורות.
ממה שהשתיים הספיקו להכיר אח את השניה, התברר למיכל שההורים של עדי גרושים, ואבא שלה לא הצליח להוכיח שאימה לא ראויה לגדל אותה. היא אוהבת יותר את אבא שה אבל אמא שלה לא מסכימה לו לראות אותה, ובכל זאת הם נפגשים מאחורי הגב שלה כמעט כל יום. היא החליטה לעבור ליכון פנימייה לאומנויות בשביל לא לראות את אמא שלה כל יום, לפחות.
השתיים המשיכו להסתובב בקניון גם לאחר שקנו בגדים למסיבה. התברר להן שהן מאוד דומות, במיוחד באופי ובטעם שלהן בדברים שונים.
מיכל החלה להרגיש כאילו השלוש שנים הללו לא הולכות להיות כל כך גרועות, לפחות, אם יש לה את עדי.
אין לי כוח לכתוב יותר.
האחיות שלי עושות ה-מ-ו-ן רעש, וזה משגע לי תשכל.
אני אכתוב אולי מאוחר בלילה
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
