צניחה חופשית

אין לי כוח להמשיך את קסנדרה וגם אין לי ממש חשק לשחזר את הסיפור המושלם שלי.

באילת עלה לי רעיון חדש לסיפור.. אולי כי אני שקועה בעצבות כלשהי? אולי. אני מקווה שייצא לפחות סיפור יפה :)

שיר לאהבה- פרק 1

"מיכל, ארזת את הדברים שלך?" צעקה אמא של מיכל מהמסדרון, מתקדמת במהירות לעבר חדרה. היא פתחה את הדלת מבלי לדפוק, וידעה כבר שלא תראה שום דבר שונה או מיוחד.

"מיכל, למה החדר לא מסודר? למה עוד לא ארזת?" מיכל התעלמה מדברי אימה והמשיכה לשמוע מוזיקה בדיסקמן הישן שלה. הכל אצלה היה ישן וחרוש, היא לא יכלה להרשות לעצמה הרבה. היא רבה הרבה עם הוריה מה שהוביל למחסור בכסף מצידם, וכל דבר שרצתה הייתה צריכה לחשב לפי המשכורת הדלה שקיבלה פעם בחודש מעבודות בייביסיטר.

"מיכל, תקשיבי לי" התעקשה אימה והתקדמה לעברה, מסירה בכוח את האוזניות ממנה.

"מה, מה יש לי להקשיב לך?! אתם מעבירים אותי בכוח לבית ספר לאומנויות, שהוא בכלל פנימייה, מרחיקים אותי מהחברות שלי, מה יש לי להקשיב לך?!" צעקה מיכל וזרקה את האוזניות על המיטה. "הנה, אני אורזת. כאילו יש לי גם מה לארוז בכלל, שלושה ג'ינסים וכמה חולצות" היא ירקה בלעג על מבחר הבגדים הדל שהיה לה. גם אותו לא יכלה לחדש, כיוון והרבה בגדים כבר קטנו עליה וגם את החדשים הייתה צריכה לקנות מכספה.

"רציתי היום ללכת איתך לקנות כמה בגדים חדשים, אבל נראה שאת לא ממש רוצה" אמא שלה יצאה מהחדר בטריקת דלת.

מיכל שמעה את דבריה והתאכזבה שפספסה כך הזדמנות בה יכלה לקבל כסף מהוריה ולא מעבודה עם ילדים, נשכבה על מיטתה והביטה בגיטרה שעמדה בפינת החדר.

כל החברות שלה אספו כסף יחד וקנו לה גיטרה קלאסית, למתחילים, שהיא כל כך רצתה להתחיל ללמוד לנגן ולא היה לה איך. היא ידעה שבבית הספר לאומנויות היא תוכל ללמוד גם נגינה על גיטרה בנוסף לפיתוח קול, אבל לא התחשק לה ללכת לשם. לא בלי החברות שלה, לא בלי החיים הישנים שלה.

היא עצמה עיניים, מנסה לדמיין את חייה שם, בתיכון לאומנויות. כמה שהיא לא תסתדר שם, כמה שיהיה לה קשה.

באותו רגע היא ראתה בעצמה את כל הצדדים שרק יכשילו אותה שם. היא לא מצטיינת, אפילו קשה לה לקלוט. היא לא חברותית במיוחד, והיא מסוגלת לעקוץ ממש חזק במילים, מה שבכלל מרחיק ממנה אנשים. היא אוהבת להתלבש זרוק. מה אם לא יאהבו אותה? כל המחשות עלו בראשה.

למה היא לא יכולה פשוט להמשיך לתיכון עיוני רגיל, עם כל החברות שלה?

להמשיך עם שיעורים פרטיים לפיתוח קול מטעם בית הספר, ולהשיג מחברים מורים טובים ששווים את הכסף לשיעורי גיטרה שתממן בעצמה. למה הם צריכים לעשות לה את זה, ולהעביר אותה למקום חדש?

היא פחדה להגיע לשם לבד, פחדה ממה שיקרה. עם כל הפחד הזה, היא נרדמה.

אני חושבת שבסיפור הזה יהיו בין 10 ל15 פרקים.

אבל זאת הערכה ראשונית, לפי הכתיבה שלי.. אולי יהיו יותר או פחות ://

מקווה שאהבתם :)

תגובות?