יש אנשים שמאמינים באלוהים,
יש כאלה שמאמינים רק בעצמם
יש כאלה שהכל בשבילהם הגיוני,
ויש כאלה בכלל לא קשורים לעולם.
אנשים שמאמינים במלאכים ופיות,
חלקם מאמינים בכל מיני אגדות
כאלה שאופטימים פשוט לכל דבר,
ולצערנו גם כאלה שפסימים, זה לעולם לא נגמר.
חלקם מאמינים ברגשות,
חלקם חושבים שאלה סתם שטויות.
אחרים חושבים שבכל העולם הם יכולים לשלוט.
אז איפה אתם, ואיפה אני?
במה אנחנו שונים אחד מהשני?
האם זה שאתה לא מבין שזה טבעי להיפגע,
והאחר חושב שאם קצת לא מתייחסים- זה ממש נורא...
אפשר גם לסלוח, ולא לשמור טינה.
להתעלם, בלי לרכוש שנאה.
אז איפה אתם, בין האנשים?
למה אתם שונאים? ולא מבינים?
כתבתי את זה כי זה באמת עצוב לראות כמה תכונות קיצוניות יש באדם אחד:
הוא מאמין חזק באלוהים, אבל לא הוא מאמין לשום דבר שלא הגיוני.
סיבות שגורמות לו לאהוב אנשים, הוא הופך לסיבות למה לשנוא אותם.
הוא שולט ברגשות שלו, אם לאהוב או לשנוא.
הוא מחליט מה לעשות לאנשים ע"פ המידה בה פגעו בו,
מבלי להסתכל באור החיובי של מה כבר לא יהיה אם הוא ימשיך להיות כל כך אטום אל העולם.
לאהוב באמת זה לא לראות באדם את כל התכונות החיוביות שלו.
לאהוב באמת זה להכיר את כל התכונות המעצבנות באדם.
לדעת מה כל כך רע בו ובכל זאת, לדעת שהוא אוהב אותך.
שלא תיתן לשום דבר לעמוד בקשר ביניכם, כי האדם הזה גורם לך אושר.
ולדעת, שגם אם תיפרדו, אף אחד לא יחליף אותו.
כי החיים ממשיכים, ואנחנו לא מחליפים אנשים בתפקידים הסובבים אותנו.
אנחנו מחליפים את התפקידים הסובבים אותנו של האנשים בחיינו.
ולכן, כל מה שנשאר מפרידה, הוא הזיכרון.
©opyRight
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
