אתגר מבריק מתוך הבלוג הזה,
אני עוד אחזור לאתגר הזה לכתוב את הסיפור המושלם והראוי לו.
קשרים
"דפוסים אף פעם לא משקרים אבל רק חלק מאיתנו יכול לראות איך החלקים מתאימים זה לזה" לחשתי בזמן שהתבוננתי באותו יום רחוק דרך חלון הזכוכית שהתפרש לאורך כל הקיר מגובה המותניים ועד לתקרה. "יותר מדי אנשים חיים על הכוכב הזה, אבל הסיפור הזה יהיה רק של שניכם, זה בהחלט יהיה מספיק."
נכנסתי אז בדממה אל תוך חדר התינוקות בבית החולים, חדר קטן וטרי לפי שעה בו שכנו באותו הרגע שבעה תינוקות בלבד. בעודם בני פחות משעה הם עדיין לא היו קשורים, אבל רק המחשבה על כך כבר שעשעה אותי ונתנה לי סימן שההמשך עוד יהיה פי כמה יותר טוב, "תעסוקה נהדרת לעשרים שנים הבאות לפחות!"
אצבע יד ימיני ליטפה את קרסולה השמאלי התינוקת הקרובה ביותר לדלת וחוט אדום מנצנץ נשלף ממנה ונצרב בחלל בו טיילה. כשסיימתי להקיף את כף הרגל הזעירה, נח עליה צמיד אדום זוהר שנמשך מתוך חוט שעוד נשרך מאחוריי. כמעט שנה חלפה מאז שרכתי את הקצה השני של החוט על קרסולו של התינוק ההוא מדרום העיר.
חיוך בלתי נשלט ובלתי נמנע נמתח על שפתיי. "מהרגע שתתרחקו, כל אדם שיעמוד ביניכם יסתבך בחוט הגורל וירחיק ביניכם. הוא יימתח, יסתבך ויקשור בו אנשים נוספים, אבל לעולם לא ייקרע" הטקס ריגש אותי בכל פעם מחדש למרות שזו הייתה הפעם המי יודע כמה שעשיתי אותו, ובכל זאת האש נדלקה בי כאילו הייתה זו הפעם הראשונה. "הכל קבוע מראש על ידי הסתברות מתמטית. אתם המספרים, ואני, למעשה, ההסתברות. זה התפקיד שלי יקיריי לעקוב אחרי המספרים כדי לחבר ביניכם, אלה שצריכים למצוא האחד את השני.. אלו שבחייהם צריך לגעת. יום אחד אתם תיגעו, ואני אתמוגג למראה המפגש המיוחל" התבוננתי בעיניים נוצצות מהתרגשות בשני הפעוטות שטרם קיבלו את שמם. החוט האדום התפוגג כערפל לעין אנושית, כעת נקבע ייעודו לשניים- חוט הגורל.
***
מלאני ירדה מהרכבת מהר ככל שיכלה, הצפיפות ושלל הריחות המעורבלים בתוך התא הקטן כבר גרם לה לסחרחורת שעוד רגע והיא הייתה מקיאה את כל ארוחת הערב של אתמול ורק בכך מפנה לעצמה קצת מרחב. גם רציף התחנה היה צפוף, אמנם פחות, ועדיין מגוון אנשים כיסו את כל המסדרון הצר שבין עומק מסילות הרכבת לבין הקירות התוחמים את התחנה. במעלה המדרגות היא נתקלה במחזה המוכר: אותו שוטר שעומד מדי בוקר בפינת הרחוב כדי לוודא שלא יהיו הפרות סדר בשעה עמוסה זו של הבוקר, אותו מוכר בדוכן הפירות הטריים של העונה, אותה אישה שישבה מחוץ לבוטיק שלה עם הסיגריה הקבועה, מתבוננת בכל הממהרים למשרדים שמאוחר יותר באותו יום אולי ירשו לעצמם להיכנס לחנות שלה כדי לפנק את עצמם בפריט חדש. בדרכה להיכנס לבית הקפה שעמד בדיוק בחנות שליד היא ראתה את אותו גבר בלונדיני עם התלתלים הקצרים על ראשו, שותה קפה וקורא בעיתון היומי- הלוואי עליה להיות כל כך רגועה בשעה זו של הבוקר, לעצור לרגע ובאמת להבחין בכל ההתרחשות סביבה ולא רק במה שהצליחה לקלוט בזווית העין.
איתן קם מכיסאו כשראה שבית הקפה כבר מתחיל להיות עמוס ולהפריע לו יותר מאשר להשרות לו את הרוגע של בוקר יום ראשון. בצעד מהיר הוא קיפל את עיתון הבוקר ודחף לתוך תיק העור שלו, ורגע לאחר מכן תפס בידו האחת את התיק ובידו השנייה את כוס הקרטון אותה התכוון לזרוק לפח. הוא צעד לעבד בניין המשרדים שישב בדיוק מעבר לכביש, ובזמן שהקפיד להכניס תחילה את רגל ימין לבניין, עלה על פניו חיוך מרוצה שנמתח שם לכבוד שבוע חדש, שבוע שיכול להיות מאוד משמעותי בחייו.
המשימה צלחה ומלאני עמדה כעת בפתח בית הקפה עם פניה לעבר היציאה, כוס הקרטון בידה ועשרות אנשים - יותר משנדמה היה שהחדרון יכול להכיל- מאחוריה, נדחקים כדי להיות הבאים בתור להזמין. היא לא הבחינה במה שהשתנה או לא השתנה בכמה דקות בהן שהתה בתוך החדר וחיכתה לקפה שלה, רק מיהרה לצאת ולחצות את הכביש לעבר המשרד שלה, בדרכה להחתים את הכרטיס ולהתחיל ביום העבודה.
שוב יותר מדי אנשים עברו ביניהם, ושוב החוט נמתח כל כך עד שנאלצו להתרחק ושוב להפוך לדבר חולף אחד בעיני השני. עשרים וחמש שנים כבר עברו מאז, והאתגר הזה רק מצחקק עליי בכל פעם מחדש, מנסה להכניע אותי ולגרום לי להפסיק את ההתערבות הזאת בדרכם של בני האדם. "אין בעיה בכלל" אני אומרת בקול מחויך בזמן שאני מרימה אמצע של חוט מהמדרכה בה לפני רגע עברו השניים. התרתי את כל האנשים שהסתבכו בדרכם באותו חוט זוהר והשארתי בתוכו רק אישה אחת, היחידה שמיועדת סוף כל סוף להפגיש ביניהם.
בסביבת בניין המשרדים, כיאה ליציאה מרכזית מהרכבת התחתית, התפרסו לא מעט חנויות בשדרה המרכזית. מלאני החליטה בלהט הרגע, כנראה, לשבור את שגרת העבודה ולהיכנס אל הבוטיק של המוכרת שעמדה מול עיניה בכל בוקר מחדש, בידיעה שלבטח תצא משם עם שלל כלשהו להנאתה.
"רעיון לא רע," חשב איתי ומיהר לצאת מהבניין היישר אל החנות הראשונה שתעמוד בדרכו ותמכור לו את הנדרש. בחנות קטנה שהייתה בדיוק ממול למעבר החצייה עמדה אישה צעירה, להערכתו בערך בת גילו, ובחנה סטנד עם שלל תכשיטים במגוון צבעים. הוא צריך רק אדום, ומי יוכל לכוון אותו טוב יותר מאישה צעירה?
773 מילים.
חלש. זה לא מה שרציתי לכתוב.
אבל אני לא מצליחה לכתוב את זה,
נ ו ר א מ צ י ק !
ביקורת מתוך בלוג האתגר:
another word
הסיפור מתחיל טוב, אהבתי את הדרך שבה שילבת את הקטע ואת הרקע שנתת. הוא ממש עיניין אותי.
היה כיף לדמיין את זה.
אני מכירה הרבה סיפורים שהרקע וההמשך לא משתלבים טוב, אבל אצלך זה השתלב מצויין.
הסיפור היה מעניין, הייתי אומרת שזה היה קצת זריז מיידי, הרצף אירועים הייתי מוסיפה אולי רקע
על החוט שהסתבך. קצת הייתי מבולבלת עם הסוף, אני מאמינה שסיפור טוב הוא סיפור שלא צריך לקרוא קטע מספר
פעמים בשביל להבין אותו. ובקטע האחרון בסיפור הייתי צריכה, למה שאיתי יילך לבוטיק ? לא הבנתי את זה כ"כ.
האישה? היא מלאני? או המוכרת של הבוטיק ? קצת התבלבלתי שם.
בכל מקרה, הרעיון יפה והתיאורים טובים כתמיד!
כינוי:
another word
בבלוג זה
בכל הבלוגים
