לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I'm Yours


I need you. always. right here, by my side

כינוי: 

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2009    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2009

Daydream


You're my daydream

You know that I've been thinking about you..lately

And everytime I look at you

I can't explain how I feel inside

I can't get away

You're my daydream


זה לא אמיתי. זה לא יכול להיות אמיתי.

נכתב על ידי , 31/1/2009 21:50  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קקי קורה..


לפני רבע שעה חזרתי הביתה. לא הייתי בבית מ9 וחצי בבוקר.

 

אחה"צ הייתי אצל גולן. היינו בעליית גג וסתם ישבנו על הספה וראינו את הסרט "קליק".

באיזה שהוא שלב, כשנשענתי עליו והוא חיבק אותי וליטף לי את השיער ונתן לי נשיקות קטנות כאלה, הרגשתי כל כך לא בנוח.

המחשבות שלי חזרו לאתמול בלילה. המחשבות חזרו לכל מה שקרה, ולא קרה, בתחרות להקות. המחשבות שלי חזרו גם לשיחה שהייתה לי עם חברה שלי אחר כך.

כל העניין הזה כבר נמצא במחשבות שלי יותר מדי.

כל העניין הזה כבר מאיים לחנוק אותי.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אני חושבת רק על זה כל הזמן.

זה נמצא איתי בכל מקום שאני הולכת אליו.

אני רואה את זה בכל מקום שאני נמצאת בו.

זה רודף אותי. ולא מרפה.

 

ניסיתי לחשוב, לאור כל מה שחברה שלי סיפרה לי אתמול בטלפון, מה אני חושבת. מה אני חושבת באמת. מה אני מרגישה.

ניסיתי לחשוב.

הגעתי למסקנה שכנראה גם אני נדלקתי עליו לתקופה מסוימת וזה עבר לי, אבל עדיין הוא חשוב לי.

כי בתכלס, אם נתעלם מהעובדה שהוא קטן ממני בשנה, יש בו הרבה דברים: הוא גבוה ממני ונראה ממש ממש טוב, הוא חכם ומצחיק וחמוד ויש לנו הרבה תחומי עניין משותפים והוא ממש מקשיב לכל מה שאני מספרת לו ולא אכפת לו לדבר איתי שעה וחצי ברצף בטלפון (שעה וחצי מינימוםXD) אפילו אם זה רק כי משעמם לי והוא עוזר לי בכל מה שאני צריכה ועם כל מה שאני עוברת עכשיו והוא פשוט מדהים!

 

אני לא יודעת מה לעשות.

נכתב על ידי , 31/1/2009 00:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של I'm a believer ב-31/1/2009 00:38
 



"לא קרה כלום, אבל קרה ה-כ-ל"


זה כל כך מעצבן אותי. כל כך מרגיז אותי.

ידעתי שמתי שהוא זה יגיע למצב הזה, אני ידעתי. אבל התעלמתי מזה..לא רציתי להודות. גם עכשיו אני מנסה להכחיש.

הייתה עד עכשיו את התחרות להקות בבית הנוער. הלכתי לשם כי ידיד שלי הזמין אותי, אח שלו מנגן באחת הלהקות שמתחרות. הילד הזה בכיתה של אח שלי.

הלכתי לשם. ראיתי בדרך מלא חברים שלי מהשכבה בצופים ומלא אנשים שהיו איתי ביסודי (לפני 3 שנים חחח..). אמרתי שלום לכולם ודיברתי קצת עם אנשים אבל בתכלס הייתי שם עם אח שלי. פשוט היינו יחד.

אחרי שהלהקה שחיכינו לה ניגנה אח שלי אמר שהוא הולך כי הוא עייף וכאלה..אז אמרתי שגם אני אלך. בתכלס, ראיתי את הלהקה שרציתי לראות, הייתי עם האנשים שרציתי להיות איתם וגם לא רציתי ללכת הביתה לבד והוא היחיד שגר בכיוון שלי מכל החברים שלי שהיו שם. בהתחלה נשארנו שם בחוץ וישבנו קצת ודיברנו..חחח עמדנו כל כך הרבה שהרגליים היו כמו מתות. כשהחלטנו שקר לנו מדי קמנו והתחלנו ללכת.

הרחוב היה פשוט ריק! ממש ממש ריק! לא אנשים ולא מכוניות...

דיברנו על כל מיני דברים ואז הגענו לבית שלי..כן, הבית שלי ממש קרוב.

כשאמרנו "ביי" היה כרגיל את החיבוק הארוך מאוד מאוד שלנו.

ואז פתאום זה כאילו נחת בתת מודע שלי, נפל לי האסימון.

לא קרה שם דבר, אבל קרה הכל!

האוירה הייתה, הכל היה.. בשניה האחרונה עצרתי את עצמי.

אז נכון שמבחינה ביולוגית אנחנו לא אחים (קצת הגיוני כששני ההורים שלנו זה אנשים שונים לגמרי), ונכון שזה סתם כייפ לומר את זה.. אבל הוא החבר הכי טוב שלי. הוא הבנאדם שיודע עלי הכי הרבה. מעולם לא הייתי פתוחה עם מישהו ומעולם לא סיפרתי למישהו כל כך הרבה דברים על איך שאני מרגישה ועל מה שאני חושבת כמו שסיפרתי לו.

ואולי הקרבה הזאת כבר הייתה מוגזמת, אולי. אבל נקשרתי כל כך חזק לבנאדם הזה, וגם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליחה להרפות.

 

כשחזרתי הביתה דיברתי עם חברה בטלפון ודיברנו על זה, בין היתר. היא בכיתה שלו.

היא אמרה לי חד משמעי שהוא מאוהב בי, או שלפחות ככה הוא בטוח. כשהייתי בריב איתו אז דיברתי איתה על זה וסיפרתי לה והיא שאלה אותו כבדרך אגב, כאילו היא לא יודעת כלום, "תגיד, למה אתה לא מדבר לכ כך עם ירדן בימים האחרונים, מה קרה?".

עכשיו, זה שאנחנו לא נדבר יום שלם זה משהו לא רגיל כי אחננו הכי דביקי בארץ ואנחנו נמצאים ביחד כל הפסקה בבצפר ויחד בזמן כ=ל ההפסקה. הוא אמר לה "עזבי לא משנה". היא שאלה "יכול להיות שזה קשור במקרה לזה שאתה אוהב אותה אבל מפחד לומר לה כי יש לה חבר?". הוא בנאדם כזה שגם אם מתקילים אותו בשאלות הוא ישר עונה בלי לחשוב את הדבר הראשון שעולה לו בראש והוא לא מחכה לתת תגובה יותר משנייה וחצי. ואחרי השאלה הזאת שלה, לדבריה, הוא פשוט לא אמר כלום איזה 2 דקות ואז הוא אמר "לא לא מה פתאום?! ממש לא.." בטון הכי לא אמין שיש.

 

אני לא חושבת שאני יכולה להתמודד עם זה.

אני יודעת שאני צריכה לדבר איתו על זה, אבל אני פוחדת מהתגובה שלו. אני פוחדת שננתק קשר או שנתרחק. אני ממש פוחדת מזה. הוא אחד האנשים הכי יקרים לי בעולם ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו. אני רצינית לגמרי.

 

פאק!

נכתב על ידי , 29/1/2009 23:58  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של I'm a believer ב-30/1/2009 00:40
 



Treatments


היום בבצפר בשעה רביעית לא הלכתי לשיעור ספורט. הלכתי לשיחה עם הרכזת שלי ועם הפסיכולוגית של המחוננים. כן, יש לנו פסיכולוגית

דיברתי איתה על כל מה שקורה עם אמא שלי ועל זה שכל העניין כבר משפיע עלי יותר מדי ושאני מתחילה להדרדר באנגלית, שזה המקצוע שהרכזת שלי מלמדת, וזה ממש לא טוב. במיוחד כי אני בכיתה ט' עכשיו וזה שליש ב', השליש שאנחנו נרשמים איתו לתיכון.

בסופו של דבר היא אמרה לי שאני יכולה לדבר איתה בכל פעם שארגיש צורך, אם זה במייל או בטלפון או בשעות בצפר ואפילו אחרי. ובכל אופן, היא יעצה לי לדבר עם גורם מקצועי, פסיכולוג מומחה כי לפעמים גם אם אני אדבר איתה והיא תתמוך בי במקסימום שהיא תוכל- לפעמים זה פשוט לא מספיק.

דיברתי גם עם אח שלי היום בבצפר ואחרי בצפר בפלאפון. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו. הוא כל כך מעודד אותי ומשמח אותי ועושה לי טוב על הלב. הוא פשוט מחזיק אותי וגורם לי לא להישבר.

 

אני מקווה שאני אצליח להתגבר על הכל ושיהיה בסדר.

להישאר אופטימיים, לא?

נכתב על ידי , 27/1/2009 17:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Thoughts


אני באמת חושבת שאני צריכה עזרה.

השבועות מתחילים להיות עמוסים יותר מיום ליום.

 

ב14 במאי יש את הבגרות במחשבים, זה עוד כלום זמן!!!!!!!!

ושבוע הבא בשני יש לנו מבחן במחשבים והמורה אמר שזה יהיה במתכונת של בגרות, אבל ברמה של בגרות לא קלה בכלל.

ממש יופי טופי!

 

בכל רגע פנוי שיש לי, בכל שנייה שאין לי בה משהו ממש חשוב לעסוק בו אני חושבת על אמא שלי.

אני פשוט לא יכולה להימנע מזה.

זה משפיע עלי יותר מדי.

היום המחנכת שלי שאלה אותי באמצע שיעור אזרחות מה שלום אמא והתחלתי לדבר איתה (אנחנו לומדים רק חצי כיתה אזרחות אז גם לא כ"כ לומדים..). ופתאום ילדםי התחילו לשאול "מה קרה?" ודברים מהסוג הזה. אני לא מסוגלת לענות.

בשיעור לשון מצאתי את עצמי חושבת על זה שוב ולא שמתי לב שהמורה בכלל דיברה אלי.

זה כבר יותר מדי קשה. זה באמת כבר מעבר לכוחות שלי.

אני ממש לא מצליחה להתמודד עם כל העניין הזה אבל אני מוצאת את עצמי מעודדת את אמא שלי כל פעם ברגעי משבר שבאים בזה אחר זה.

אני מוצאת את עצמי לגמרי לא מרוכזת בממבחנים. אין לי חשק לכלום, אבל באמת לכלום.

אני כבר לא יודעת מה לעשות.

נכון לעכשיו, מה שהחזיק אותי היו השיחות עם אחי הקטן, פשוט אין כמוהו! אני בזמן האחרון באה אליו עם כל דבר קטן דפוק שקורה לי והוא פשוט מקשיב לי ועוזר לי. הוא נהפך לבנאדם הכי קרוב אלי כרגע, להבדיל משפחה.

מחר אני מתכוונת לדבר עם המחנכת שלי והרכזת מחוננים. הגיע הזמן לבקש עזרה ואולי אני אוכל לקבל הקלות כל שהן.

אני כל כך צריכה את זה עכשיו.

 

 

 

לילה טוב.

נכתב על ידי , 26/1/2009 22:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



HAPPY DAYS:)


טוב לי.

כייפ לי.

אני נהנית מכל רגע.

 

 



נכתב על ידי , 25/1/2009 23:11  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של I'm a believer ב-26/1/2009 14:42
 



much better now


כל כך הרבה יותר טוב לי עכשיו! פשוט כל כך הרבה יותר טוב!

כבר כמה ימים, כמו שכתבתי בפוסטים הקודמים שלי, ממש הייתי זקוקה לשיחה.. הייתי צריכה לגמרי לשפוך את הלב.

אתמול בבצפר קבעתי עם אח שלי שאני אדבר איתו אחרי שנסיים בצפר.

הום הלך לי באמת טוב. אפילו טוב מאוד. והיה לי ממש כייפ איתו אתמול. פתאום התחלתי לתהות שאולי הישחה הזאת תהרוס את זה וכל כך לא רציתי... כל כך פחדתי.

אחרי בצפר ירדנו למטה כמה ילדים והלכנו לקיוסק. בסוף נשארנו שם רק הוא, עוד חבר שלו, ואני. התעכבנו קצת בבצפר כשדיברנו על משהו ואז הוא הלך ונשארנו שנינו.

ניסיתי להתחיל לדבר. זכרתי בדיוק מה אני רוצה לומר אבל לא ידעתי איך להתחיל. גם פתאום, בבת אחת, נהיה לי בלאק-אאוט רציני. לא הצלחתי גם להסתכל לו ישר בעיניים, הסתכלתי על המכוניות שהיו לידנו...

כל השיחות הממש רציניות שהיו לנו תמיד היו במסנג'ר ופתאום זה לא..ולמרות שככה רציתי שיהיה, פנים מול פנים, פתאום זה נהיה קשה.

נכנסנו לבצפר (כי היינו מחוץ לשער) והתיישבנו בפרגולה.

אמרתי לעצמי בלב "זה עכשיו או לעולם לא, מה שיהיה יהיה.." ופשוט התחלתי לשפוך הכל. כל המחשבות שהיו לי בראש כל התקופה הזאת, כל החודש האחרון. כל מה שרציתי לומר לו וכל מה שלא רציתי.

דיברתי די הרבה אני חושבת. וכשאמרתי "טוב..ו...זהו" אז הוא לא אמר דבר. הוא פשוט התקרב ונתן לי חיבוק ממש ארוך. לא רציתי לעזוב. כמעט התחלתי לבכות.

אחרי זה דיברנו עוד ואני חושבת ששנינו הבנו באותו רגע הרבבה יותר טוב את הצד של השני ואת מה שעבר על שנינו לפני שבוע וחצי.

גם כשיצאנו מהבצפר ובאנו להיפרד, כי כל אחד גר בכיוון אחר, היה חיבוק ארוך. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל החיבוק הזה גרם לי להרגיש כל כך טוב. כל כך טוב!

השעה הזאת של השיחה הייתה מאוד חשובה לי ואני כל כך שמחה שהתעלתי על עצמי והחלטתי לקיים אותה.

אני כל כך שמחה עכשיו.


There's nothing I could say to you"

 Nothing I could ever do to make you see

"What you mean to me


 

:)Have a nice day

נכתב על ידי , 23/1/2009 15:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ת=ו=ד=ה...


" מילה בת 4 אותיות עם משמעות של דבר ענק..

אח יקר שלי, תודה לך על כל מה שעשית בשבילי עד היום,

על זה שתמיד היית לצידי.

שצחקת איתי ברגעים שהיה לי טוב,

ובכית בפנים כשכאב לי אבל תמיד ניסית לעודד אותי.

 

גם אלף תודות לא יצליחו להגדיר את התודה האמיתית שאני מודה לך,

אבל במילה קטנה,

ת = ו = ד = ה = ! = ! = !

ואל תשכח לעולם,

שיש לך חברה שמחכה לעזור ולתמוך בכל מצב... "

נכתב על ידי , 20/1/2009 22:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חשיפה


היום הזה היה מורכב..קצת מסובך אפילו ומעורבב בכל מיני רגשות.

אח שלי...

אני מרגישה שאני צריכה לדבר איתו.

אני לא חושבת שסגרנו את כל הקצוות, השארנו כמה פתוחים..כמה פרומים.

יש עוד דברים שאני צריכה לספר לו,

יש עוד דברים שאני צריכה להסביר לו.

המחשבות שלי ברגע זה ממש נעות כל הזמן לכיוון שלו, מה אומר ומה אגיד, איך אשאל ואיך אסביר.

אני בנאדם ששומר הרבה דברים בבטן, אולי אפילו את הכל. אני נעמנעת מלחשוף יותר מדי את הרגשות והמחשבות שלי. אני רגילה למצב של העמדת פנים ונסיונות לריצוי כל מי שעומד מולי, כאילו להיות בסדר עם כולם ולשמור על יחסים טובים עד כמה שאפשר.

זה מסובך. כמעט בלתי אפשרי.

ועכשיו, אני מרגישה שאני כבר לא עומדת יותר בעומס הזה. זה מקשה עלי יותר מדי.

אני חושבת שאני צריכה לספר לו מה אני מרגישה באמת,

אני צריכה לספר לו על כל מה שעבר עלי בחודש האחרון..

על זה שאני חושבת על השיחה של הריב שלנו גם עכשיו והיא מהדהדת לי בראש כמעט כל הזמן.

אני צריכה לדבר איתו.

ברצינות גמורה.

בגובה העיניים.

בלי להשמיט פרטים.

ולספר הכל, פשוט ה=כ=ל.

בתקווה שיהיה טוב.

נכתב על ידי , 19/1/2009 23:43  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



באסה?


קשה לי להתחיל להסביר את זה אפילו.

התקופה האחרונה, של החודש האחרון, הייתה בשבילי כל כך קשה..כל כך מורכבת..כל כך מסובכת..

מדי פעם יש לי כל מיני ריבים קטנים כאלה עם גולן על כל מיני שטויות וזה מטריף לי את השכל בשלבים מסוימים.

רוב הזמן זה בגלל שהוא יותר מדי, ובלי סיבה, מקנא באחי הקטן. גולן רואה לפעמים שיחות שלי איתו במסנג'ר..

למשל, הוא ראה את השיחה של הריב שהיה לנו לפני שבוע והשיחה שהשלמנו ביום שלישי.

כתבתי לאח שלי שם כמה הוא חשוב לי וכמה אני לא רוצה לאבד את הקשר איתו וגם דיברתי על כמה דברים שאני עוברת וכל מיני מחשבות שלי בעקבות מה שקורה לאמא שלי.

הוא התחיל ממש לקנא. הוא לא הראה לי את זה באותו רגע.. אלב יום אחרי, כשדיברנו במסנג'ר הוא כתב לי שהוא פגוע מזה שאני מדברת על הדברים האלה עם מישהו אחר ולא איתו. שיחה של שעה וחצי על אח שלי. just great!

רוב הריבים הקטנים האלה שלי עם גולן זה בגלל אח שלי, בגלל שהוא מקנא בו או בקשר שלי איתו..לא יודעת.

פשוט נמאס לי כבר להתווכח. אח שלי, למרות שאין בינינו קשר דם אמיתי, הוא כבר חלק ממני. כשכואב לו, כואב לי. כשהוא עצוב, אני עצובה. כשהוא דואג, אני דואגת לו פי שתיים. וכשהוא שמח, אני הכי מאושרת שיש. אין לי איך להסביר את זה.. לראות אותו בבוקר בבצפר עושה לי טוב בלב. פשוט ככה.

אני לא יודעת כמה זה נכון או יפה לומר את זה, אבל פתאום אני התחלתי לחשוב על זה שהריבים שלי עם גולן הרחיקו אותי ממנו וקירבו אותי אל אח שלי- כי בכל פעם באתי להגן על הקשר שלנו.

זה יותר מדי מבלבל אותי עכשיו. דווקא עכשיו.

השבוע האחרון היה פשוט כל כך הזוי. לפניו הייתי ממש משחה והימים פשוט עבור באושר אחד גדול, למרות הכל.

בראשון הקודם, לפני שבוע בדיוק, היה אחד הימים הגרועים בחיי. עם כל מה שנעשה ביום הזה, עם כל מה שנאמרף עם כל הריב הזה שהיה לי עם אח שלי לא יכולתי להרגיש יותר מדי, רק עצב, דיכאון כזה, ריקנות, ומן חלל ענקי שנפער בתוכי ומאיים לעכל את כולי.

ככה היה בערך עד יום שלישי בערב. השיחה שהייתה לי עם אח שלי באותו ערב פשוט שינתה לי את הכל. עוד שנייה בכיתי מהתרגשות. כל כך הייתי שקועה בתוך הריקנות הזאת והמילים של אותה שיחה של הריב רצו לי כל המזן פשוט בתוך הראש שלא יכלותי להאמין לשינוי הזה. באמת שהתקשתי להאמין בהתחלה. ואחר כך? פשוט הייתי הכי מאושרת בעולם! החיוך שהיה מרוח לי על הפנים מאוזן לאוזן לא נעלם מעיניהם של כל אחד שראה אותי. יום רביעי? פשוט אושר. אין מילה אחרת לתאר את היום הזה. פשוט קמתי בבוקר בחיוך מטורף ונהניתי מהמחשבה שכשאני אגיע לבצפר אני אוכל להיכנס לכיתה של אח שלי ולתת לו חיבוק.

ככה בערך היה גם יום חמישי.

בשישי-שבתי נסעתי לסמינר ט' הנהגתי מהצופים בגבעת חביבה. גם כיתות ח' עשו שם סמינר הנהגתי אז ראיתי שם את אח שלי.

משום מה כל הסופ"ש הזה של חמישי-שישי-שבת שוב חזרתי לדאון כזה. חזרתי לחשוב על כל העניין של אמא שלי. היא הסתפרה לגמרי וקיצצה את כל השיער כדי שלא יהיו לה קרחות בזמן הטיפולים. זה היה קצת מוזר בהתחלה אבל סבבה..ורק בסופ"ש התחלתי לחשוב על זה ברצינות פתאום. נהיה לי יותר קשה עם העניין הזה של הסרטן, למרות שכלפי חוץ נראה כאילו הקושי הוא מזערי.

גם חשבתי הרבה על כל מה שקרה לי עם גולן ואח שלי. למה כשאני חושבת על אחד מהם פתאום גם השני מופיע? למה שניהם מתנגשים כל הזמן? זה לא היה ככה בהתחלה.. למה כל חשוב לי פתאום לדבר עם אח שלי על מה שעובר עלי ולמה דווקא איתו? למה הרגשתי טוב עם מה שחברה שלי סיפרה לי על איך שהוא מרגיש, ככל הנראה? למה?

יכול להיות שהריבים הקטנים האלה עם גולן גרמו לכך, יכול מאוד להיות. יכול להיות שמה שגרם לזה זה גם השלושה ימים הקשים האלה עם אח שלי. יכול להיות שזה בגלל הלחץ מהדברים האחרים שגורמים לי להתרחק ולחשוב על מה שקורה בזמן האחרון עם שניהם דווקא.

נהיה לי קשה.

נהיה לי קשה מאוד.

נהיה לי קשה לדבר על מה שעובר עלי.

נהיה לי קשה להיפתח.

וזה לא שאני לא רוצה, אני מאוד רוצה.

אבל אני לא יודעת איך לבקש עזרה, אני פשוט לא יודעת.

וכשאני כבר מנסה לפתוח שיחה םע מישהו, איך שהוא היא נפסקת.. זה לא עוזר במיוחד.

נקווה שגם התקופה הזאת תעבור, נקווה חזק מאוד...

 

נכתב על ידי , 18/1/2009 20:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אורח ב-20/2/2009 09:52
 



לדף הבא
דפים:  

19,116
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לI'm a believer אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על I'm a believer ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)