זה כל כך מעצבן אותי. כל כך מרגיז אותי.
ידעתי שמתי שהוא זה יגיע למצב הזה, אני ידעתי. אבל התעלמתי מזה..לא רציתי להודות. גם עכשיו אני מנסה להכחיש.
הייתה עד עכשיו את התחרות להקות בבית הנוער. הלכתי לשם כי ידיד שלי הזמין אותי, אח שלו מנגן באחת הלהקות שמתחרות. הילד הזה בכיתה של אח שלי.
הלכתי לשם. ראיתי בדרך מלא חברים שלי מהשכבה בצופים ומלא אנשים שהיו איתי ביסודי (לפני 3 שנים חחח..). אמרתי שלום לכולם ודיברתי קצת עם אנשים אבל בתכלס הייתי שם עם אח שלי. פשוט היינו יחד.
אחרי שהלהקה שחיכינו לה ניגנה אח שלי אמר שהוא הולך כי הוא עייף וכאלה..אז אמרתי שגם אני אלך. בתכלס, ראיתי את הלהקה שרציתי לראות, הייתי עם האנשים שרציתי להיות איתם וגם לא רציתי ללכת הביתה לבד והוא היחיד שגר בכיוון שלי מכל החברים שלי שהיו שם. בהתחלה נשארנו שם בחוץ וישבנו קצת ודיברנו..חחח עמדנו כל כך הרבה שהרגליים היו כמו מתות. כשהחלטנו שקר לנו מדי קמנו והתחלנו ללכת.
הרחוב היה פשוט ריק! ממש ממש ריק! לא אנשים ולא מכוניות...
דיברנו על כל מיני דברים ואז הגענו לבית שלי..כן, הבית שלי ממש קרוב.
כשאמרנו "ביי" היה כרגיל את החיבוק הארוך מאוד מאוד שלנו.
ואז פתאום זה כאילו נחת בתת מודע שלי, נפל לי האסימון.
לא קרה שם דבר, אבל קרה הכל!
האוירה הייתה, הכל היה.. בשניה האחרונה עצרתי את עצמי.
אז נכון שמבחינה ביולוגית אנחנו לא אחים (קצת הגיוני כששני ההורים שלנו זה אנשים שונים לגמרי), ונכון שזה סתם כייפ לומר את זה.. אבל הוא החבר הכי טוב שלי. הוא הבנאדם שיודע עלי הכי הרבה. מעולם לא הייתי פתוחה עם מישהו ומעולם לא סיפרתי למישהו כל כך הרבה דברים על איך שאני מרגישה ועל מה שאני חושבת כמו שסיפרתי לו.
ואולי הקרבה הזאת כבר הייתה מוגזמת, אולי. אבל נקשרתי כל כך חזק לבנאדם הזה, וגם אם הייתי רוצה לא הייתי מצליחה להרפות.
כשחזרתי הביתה דיברתי עם חברה בטלפון ודיברנו על זה, בין היתר. היא בכיתה שלו.
היא אמרה לי חד משמעי שהוא מאוהב בי, או שלפחות ככה הוא בטוח. כשהייתי בריב איתו אז דיברתי איתה על זה וסיפרתי לה והיא שאלה אותו כבדרך אגב, כאילו היא לא יודעת כלום, "תגיד, למה אתה לא מדבר לכ כך עם ירדן בימים האחרונים, מה קרה?".
עכשיו, זה שאנחנו לא נדבר יום שלם זה משהו לא רגיל כי אחננו הכי דביקי בארץ ואנחנו נמצאים ביחד כל הפסקה בבצפר ויחד בזמן כ=ל ההפסקה. הוא אמר לה "עזבי לא משנה". היא שאלה "יכול להיות שזה קשור במקרה לזה שאתה אוהב אותה אבל מפחד לומר לה כי יש לה חבר?". הוא בנאדם כזה שגם אם מתקילים אותו בשאלות הוא ישר עונה בלי לחשוב את הדבר הראשון שעולה לו בראש והוא לא מחכה לתת תגובה יותר משנייה וחצי. ואחרי השאלה הזאת שלה, לדבריה, הוא פשוט לא אמר כלום איזה 2 דקות ואז הוא אמר "לא לא מה פתאום?! ממש לא.." בטון הכי לא אמין שיש.
אני לא חושבת שאני יכולה להתמודד עם זה.
אני יודעת שאני צריכה לדבר איתו על זה, אבל אני פוחדת מהתגובה שלו. אני פוחדת שננתק קשר או שנתרחק. אני ממש פוחדת מזה. הוא אחד האנשים הכי יקרים לי בעולם ואני לא יודעת מה אני אעשה בלעדיו. אני רצינית לגמרי.
פאק!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
