אני באמת חושבת שאני צריכה עזרה.
השבועות מתחילים להיות עמוסים יותר מיום ליום.
ב14 במאי יש את הבגרות במחשבים, זה עוד כלום זמן!!!!!!!!
ושבוע הבא בשני יש לנו מבחן במחשבים והמורה אמר שזה יהיה במתכונת של בגרות, אבל ברמה של בגרות לא קלה בכלל.
ממש יופי טופי!
בכל רגע פנוי שיש לי, בכל שנייה שאין לי בה משהו ממש חשוב לעסוק בו אני חושבת על אמא שלי.
אני פשוט לא יכולה להימנע מזה.
זה משפיע עלי יותר מדי.
היום המחנכת שלי שאלה אותי באמצע שיעור אזרחות מה שלום אמא והתחלתי לדבר איתה (אנחנו לומדים רק חצי כיתה אזרחות אז גם לא כ"כ לומדים..). ופתאום ילדםי התחילו לשאול "מה קרה?" ודברים מהסוג הזה. אני לא מסוגלת לענות.
בשיעור לשון מצאתי את עצמי חושבת על זה שוב ולא שמתי לב שהמורה בכלל דיברה אלי.
זה כבר יותר מדי קשה. זה באמת כבר מעבר לכוחות שלי.
אני ממש לא מצליחה להתמודד עם כל העניין הזה אבל אני מוצאת את עצמי מעודדת את אמא שלי כל פעם ברגעי משבר שבאים בזה אחר זה.
אני מוצאת את עצמי לגמרי לא מרוכזת בממבחנים. אין לי חשק לכלום, אבל באמת לכלום.
אני כבר לא יודעת מה לעשות.
נכון לעכשיו, מה שהחזיק אותי היו השיחות עם אחי הקטן, פשוט אין כמוהו! אני בזמן האחרון באה אליו עם כל דבר קטן דפוק שקורה לי והוא פשוט מקשיב לי ועוזר לי. הוא נהפך לבנאדם הכי קרוב אלי כרגע, להבדיל משפחה.
מחר אני מתכוונת לדבר עם המחנכת שלי והרכזת מחוננים. הגיע הזמן לבקש עזרה ואולי אני אוכל לקבל הקלות כל שהן.
אני כל כך צריכה את זה עכשיו.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
