וואו..שבוע לא כתבתי פה...חחח
אז מה יש לספר?
עם רון הכל פשוט טוב יותר ויותר מיום ליום ומדקה לדקה...
אני פשוט כל כך אוהבת אותו! והוא פשוט מדהים! אין לי מילים אפילו מאיפה להתחיל...
אני פשוט אוהבת אותו!
עכשיו אני ממש מתחילה להרגיש את הלחץ מבית הספר והעניין הזה שעוד חודש יש לי כבר תעודה ראשונה.
גם התחלנו עם פרויקט ה"יזמים צעירים" ואני ממש נהנית וכייפ לי. כמו שכבר התריעו לנו זה המון עבודה מסביב לשעון, אבל לא אכפת לי..אני נהנית! אני לומתד הרבה דברים חדשים לע שוק העסקים וגם מכירה עוד אנשים מהשכבה.
פתאום גם מועצת התלמידים מתחילה לצבור תאוצה... שבוע הבא בחירת יו"ר... אמןאמןאמן!
יש לי אח חדש! חחח לא באמת..אבל זה כייפ.
ילד אחד, שמו בישראל הוא דניאל אבל לאף אחד לא אכפת מהשם הפרטי..אנחנו קוראים לו דרבקין (שם המשפחה)... הוא בבצפר שלי בכיתת המחוננים בח'9 והוא גם בצופים.
פעם אחת שדיברנו במסנג'ר אז הוא סיפר לי שבעצם המשפחה שלו הגיעה מבלרוס.. ולמעשה גם חלק מהמשפחה שלי הגיעה משם...אבל זה היה לפני הרבה שנים...זתומרת, סבתא וסבתא רבה וכאלה..
אז החלטנו שאנחנו אחים..אז הוא אחי הקטן:) ועכשיו אני משאירה לו כל מיני הפתעות שונות ומשונות בלוקר חחחח והיום הבאתי לו את המפתח שלי..והוא אמר שהוא יתחיל לשים לי הפתעות:) כייפ לי!
ומה עוד?
החיים נמשכים כרגיל...
לילה טוב:)
עם אמא הדברים מתחילים להסתדר..מאוד קשה לי אבל אני מסתדרת. יהיה בסדר.
אתמול הייתי צריכה להחליף לה את התחבושת. עד עכשיו אחותי הקטנה החליפה לה פעמיים אז היא כבר מיומנת, אבל אתמול היא נרדמה מוקדם ולא רצינו להעיר אותה אז אני החלפתי לאמא שלי את התחבושת. האמת, לא יודעת מה ציפיתי לראות..מצד אחד ניסיתי להכין את עצמי למצב לא סימפטי, כמו שאמא שלי אמרה..ומצד שני, עד כמה נורא זה כבר יכול להיות?
אז האמת, סימפטי זה ממש לא היה. אבל הסתדרתי דווקא די טוב.
לקראת הסוף ואחרי שסיימנו נתקפתי בחילה נוראית. נהייתה לי סחרחורת ואמא שלי אומרת שנהייתי לבנה כמו סיד ועוד שנייה מתעלפת... רציני, התחלתי להרגיש שאני מאבדת שיווי משקל. זה היה בגלל זה. בגלל המקום של החתך של הנקז. זה היה בגלל זה. בגלל שהמראה של זה היה נוראי ופשוט מגעיל. וזה היה בעיקר בגלל שניסיתי להסתיר תא זה במשך כל אותה חצי שעה כדי לא לפגוע או להעליב את אמא שלי..
כשהיא ראתה איך כמעט התעלפתי בסוף ועוד שנייה הקאתי (ואני רצינתי לגמרי) היא כמעט בכתה, כבר ראיתי את הדמעות עומדתו לה בעיניים, אבל היא לא בכתה..היא כמעט בכתה, והיא כל המזן אמרה כמה היא מצטערת שזה גרם לי לזה.
אז אמרתי לה שזה לא נורא וזה רק בגלל שלא הספקתי להיות בבית באותו יום עד 8 וחצי בערב ויש לי על הראש מלא משימות והכל וכואב לי הראש כבר כל היום (מה שלא היה לגמרי לגמרי נכון...80%)...פשוט לא רציתי לפגוע בה יותר מדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
