"מי בא?"

זאת כנראה אחת השאלות הפחות אהובות עליי בעולם. אולי אפילו מהיותר שנואות עליי.

השאלה בדר"כ נשאלת בהקשר הבא:

א: "מה אתה עושה היום?"

ב: "אין תוכניות בינתיים."

א: "רוצה לבוא אליי?"

ב: "מי בא?"

כאילו, פאק יו.. אנחנו חברים, או לא?

למה שהאינטרקציה שלך איתי תהיה תלויה במי עוד, אם בכלל, יהיו בנוסף אליי עצמי?

כששואלים אותי "רוצה לבוא אליי?"

אני משתדל לענות "בטח. מי עוד בא?" כי ההחלטה שלי בהקשר הזה בדר"כ לא קשורה לאנשים נוספים.

זה מרתיח אותי.

למשל, היום - טרם יצא לי להפגש עם חבר טוב(?) שלי שחזר מהודו לא מזמן, וכשהצעתי לו להפגש הוא אמר "בוא נראה מה מ' עושה היום." וכש-מ' לא ענה לטלפון הוא ניפנף אותי ואמר "טוב, אולי מחר."

למה?

מה הקשר של מ' אליי ואליך? נכון, הוא גם חבר, אבל אני רוצה לראות יא שמוק כפוי טובה...

אני צריך להתחיל להבין שלבוא לאנשים שהיו פעם חברים טובים שלי, או לאנשים שאני חושב שהם חברים שלי, עם ציפיות זה רעיון לא מוצלח או בטוח במיוחד.

באמת חבר כפוי טובה - אחרי שאני כבר שנה מנחה אותו איך להתקבל ללימודים, ומה לעשות עם עצמו.

מניאק.

צריך לזכור: משך היכרות עם אדם כלשהו אינו בהכרח מעיד על עומק היכרות.