זה לא סוד שההיסטוריה של הבריאות הנפשית שלי לא עומדת בקו אחד עם מה שנחשב "תקין" או "נורמלי" או "בריא".

הייתי רוצה לחשוב שזה הכל אכן בהיסטוריה, אבל אני זוכר שאפילו בפגישה האחרונה עם הפסיכולוג שלי אמרתי משהו כמו "טוב, אני שמח שטיפלנו בהכל... חוץ מהחרדה שיש לי מול נשים".

זה גם לא סוד שההיסטוריה הרומנטית שלי רצופה בקטסטרופה אחר קטסטרופה של כאב, טירוף, שיגעון, צלקות נפשיות, וכו'.

אבל עד לפני כמה שניות לא הבנתי את הקשר בין השניים; כלומר, מה הקשר בין החרדה שיש לי עם נשים לבין העבודה שאני נמשך לנשים שהן "פגומות".

התשובה היא: ביטחון עצמי נמוך.

כן.

בסוף נראה שזאת התשובה. נראה שלמרות שאני בהחלט מודע לסגולות ולמעלות שלי, עדיין בגרעין שלי לא הכל יושב שם כמו שצריך, ואני פשוט לא בטוח בכל.

* * *

כשאני פוגש מישהי שמוצאת חן בעיניי שעושה רושם שאני גם מוצא חן בעינייה, וככל שמערכת היחסים מתקדת ומתעמקת (גם ברמות השטחיות ביותר) אני שואל את עצמי "מה לא בסדר איתה? למה שהיא תרצה אותי - פגום - אם היא בעצמה לא פגומה?".

כשאני יוצא עם מישהי שכן "פגומה" התשובה ברורה! היא יוצאת איתי כי גם היא פגומה! וזה הרי הכל הגיוני - היא יוצאת איתי כי היא לא מצליחה למצוא מישהו מוצלח יותר בגלל שהיא עצמה פגומה!

במקרים כאלה מערכת היחסים יכולה להמשך כל כך הרבה זמן פשוט בגלל שנוח לי. בגלל שאני מבין למה הן מוכנות לסבול אותי.

אתם יכולים אולי להסתכל על זה כאילו אני מנצל או מתנשא על הבחורות הללו - ובאמת בשנים האחרונות הצלחתי להמנע ממערכות יחסים כאלו (או לחתוך אותן מוקדם) בגלל ההבנה שזה בדיוק מה שאני עושה, וההבנה שזה לא טוב לאף אחד מהצדדים.

אבל מה קורה אם אותה המישהי היא לא פגומה?

אז אין לי תשובה לאותה השאלה. אני לא יודע ולא מצליח להבין למה מישהי יפייפיה, חכמה, בעלת שיח, אינטלקטואלית, that has her shit down, תהיה מעוניינת במישהו כמוני. למה? מה לא בסדר איתה?

ואם אני לא מוצא שום דבר שלא בסדר איתה.... אז אני מתחיל לדאוג.

ומתחיל לחשוב ולנתח הכל כל הזמן.

העיקר לא להרוס.

לא להרוס. לא להרוס לא להרוס לא להרוס... - וזה כמובן בדיוק מה שהורס בסופו של דבר. כי כל ריב קטן מתנפח ל"אלוהים אדירים, היא שונאת אותי. אני חייב לשלוח לה פרחים ומברק מזמר - עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מידי!!"

הדרמה הפנימית שלי גוברת, מה שרק מחמיר כי אני הרי לא יכול לשתף אותה בהכל כי "היא תגלה שאני פסיכי!"....

בשני המקרים, גם אם הבחורה פגומה וגם אם לא, אני נתקע בלולאה אינסופית של דרמה, חרדה, קהות רגשית, וסבל שלא מסתיימים עד שאני אומר "די!" ומסיים את הקשר.

* * *

וזה מה שהבנתי היום. בדיוק כשהכל התחיל. כשהרגשתי את המחשבות מתחילות להכנס למסלולים הלולאתיים שלהם שוב, היא הושיטה יד למעמקי החשכה ומשתה אותי החוצה.

אולי קצת דרמטי, אבל ככה זה הרגיש.

אז עכשיו אני מבין.

עכשיו אני מכיר בבעיה.

במקור שלה.

במכניזם שלה.

עכשיו הגיעה הזמן לבעוט לבעיה הזאת בביצים.