אחרי יציאה עם חברים אתמול בלילה, החלפתי לי לפיג'מה שלי ונכנסתי למיטה. המזגן היה טיפה קר מידי, אבל מצאתי זווית נוחה ועצמתי עיניים.

הראש התחיל לטייל לו, כמו שהוא תמיד עושה, והרגשתי שלאט לאט אני נספג בתוך המיטה וחוצה לצד השני... מחשבות נחמדות צצו לי בראש. ובאמת, כמו שאמרתי בפוסט הקודם, הרגשתי שאני נרדם עם חיוך.

והמחשבה הנחמדה התחילה להתפתח לה בצורה די טבעית... והרגשתי את קצב הלב שלי עולה, והנשימות שלי התגברו, והרגל שלי קצת רעדה, והכל רק התגבר עוד טיפה, ושבריר שניה לפני שהספקתי ממש להרדם המיטה שלי הקיאה אותי החוצה.

שכבתי במיטה עם עיניים פקוחות.

החיוך כבר לא היה שם.

זה אמנם לא היה התקף חרדה מלא. אבל הכרתי את ההרגשה הזאת, וידעתי לאן התחושה הזו הייתה יכולה להגיע.

בסוף הצלחתי להרדם.

אבל עכשיו אני לא מצליח ללמוד למועד ב' האחרון שלי בגלל שאני חושב על זה. ואני מרגיש את הלב שלי מתחיל לפעום במהירות, והתחושה הנוראית הזאת בקיבה...

יהיה בסדר תפוח.

תמיד בסדר בסוף.

אדיוט.

דביל.

תרגע....

נשימה עמוקה.

חוזר ללמוד.