כל כך הרבה שנאה............
זה כואב לי. זה אשכרה מכאיב לי.
אנשים שלא מכירים אותי שונאים אותי. אותי ספציפית. סתם כי אני מנסה לחיות חיים שקטים על פיסת האדמה היחידה במזרח התיכון שאין בה נפט.
הסתכלו על מה שהתקשורת בעולם מדווחת עכשיו.
כאשר האוניברסיטה שלי והבית שלי בבאר השבע היו תחת אש בשבועות האחרונים, זה היה בסדר. רק המזרח התיכון מתנהג כמו שהמזרח התיכון אמור לנהוג. אבל כאשר צה"ל תוקף מחסני טילים, פתאום זאת מלחמה.
ה-CNN מציג תמונות של סוללת כיפת ברזל מיירתת רקטות גראד, תחת הכותרת "ישראל יורה טילים לעבר עזה"...
הופכים את החלש לצדיק, ואת החזק לרשע, ללא קשר לאמת. אף לא טיפה אחת.
הם מתייחסים בספקנות לכל הודעה שיוצאת מכל מקור ישראלי רשמי, אבל כל מה שחמאס טוען הוא האמת לאמיתה...
איך ממשלת ישראל אמורה להציג את הצד של בכלל?
איך נוכל לנצח (במלחמה או דיון מתורבת) אם אף אחד לא מוכן אפילו לשקול את הצד שלנו? להקשיב..
והפעם זה עוד יחסית טוב יותר מפעמים קודמות... יחסית..
כולם מבקרים את המצב. מבפנים ומבחוץ. ומבפנים.
מבקרים את דובר צה"ל, את מערך ההסברה הבינלאומי, או את פעולות צה"ל שנועדו לאבטח את אזרחי ישראל...
אבל אף אחד לא יכול להציע כל אלטרנטיבה, או דרכי פעולה אחרות.
אנחנו לא נוכל לנצח במלחמה הזו. ואנחנו נפסיד.
אולי לא היום.
ואולי ולא מחר.
אולי לא בסבב הלחימה הזה.
ואולי לא בדורנו כלל.
אבל אנחנו נפסיד.
או את צלם האנוש שלו, או את המדינה שלנו. אנחנו לא יכולים להציל את שניהם. אף אחד לא יתן לנו.
או שנפסיק להגן על עצמנו בשל לחץ בינלאומי, או שנהפוך לברברבים צמאי-הדם שכולם כבר חושבים שאנחנו.
ובשלב זה... אני כבר לא בטוח מה עדיף.
כרטיס טיסה בכיוון אחד לקנדה - 778$
כינוי:
התפוח הכחול
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
