אני בדרך כלל אל זוכר את החלומות שלי.. והנה דווקא לאחרונה אני כן זוכר את חלקם, ורק את הסיוטים שבהם...

החל מחלום שבו יש לי אייפון שגרם לי להתעורר מיוזע, מבוהל, ומבולבל,

ועד חלום בו פגשתי זוג, כשהגבר נושא את שמי הפרטי, והאישה נושאת את שם משפחתי, ממנו גם התעוררתי מיוזע ומבוהל...

לכאורה חלומות שאינם מפחידים בשום צורה ואופן, שגרמו לי להתעורר מרוב פחד. פחד ממה? למה אייפון מפחיד אותי? למה זוג שמרכיב את שמי המלא גרם ללב שלי לפעום בעוצמה?

ואני גם זוכר שבחלומות עצמם, בסיוטים, לפני שהתעוררתי ותוך שאני עוד חולם אותם, הרגשתי כל כך לא בנוח. מבוהל. הרגשתי כאילו מנגנון ה"הילחם-או-ברח" (בעל השם הקליט יותר באנגלית Fight or Flight) לא עובד. כאילו אני לא מסוגל לא לברוח, ולא להלחם; פשוט נגזר עליי לחוות את הסיטואציה כמו שהיא.

פשוט להשאר שם ולפחד.

אני אמנם נמנע מסרטי אימה, אבל באופן כללי, אני אינני אדם פחדן.

אני לא אדם שנוטה לצעוק, אבל אני יודע לעשות את זה כשאני צריך (תעיד כל כך חברת הסלולר שלי), ואני לא נוהג לברוח מסיטואציות (אלא אם מחשיבים את כל המעבר שלי לדרום)... אבל אני לא חושב שאפשר להעיד עליי שאני מפחד.

חרד - אולי. אבל אני לא חושב שזה אותו הדבר...

אז מה לעזעזל קורה אצלי במוח בלילות?

ולנושא אחר..

אני אוהב לשים דברים בפרספקטיבה. והבלוג הזה בהחלט עוזר בכך... גם כי הוא משמש כמעין משטח עבודה עליו אני יכול לפרק, לסדר, למיין ולהרכיב את המחשבות שלי ואת ההקשר שבהם אני חושב אותם, אבל גם בגלל שאני יודע שיש פוסטים שהם חשובים מפוסטים אחרים.

יש פוסטים שהם לא רק עצירה בצד לצורך הסדרת הנשימה,

יש פוסטים שהם פתקים מנטליים בשביל עצמי, שהם תובנות חשובות שהגעתי אליהן ואני צריך מדי פעם לחזור אליהן כדי לזכור לישם אותן (פוסטים אלו למעשה מרכיבים את רוב רשימת המומלצים שלי).

ולפעמים, כשאני כותב פוסט שאני שואל את עצמי "זה חשוב? זה חשוב עכשיו? זה יהיה חשוב בעתיד?"

פאק, אני כל כך מפוזר בשבועיים האחרונים.. רוב עיבוד המידע שאני עושה הוא לצורך לימודים. צריך מישהו לדבר איתו...

ולעוד נושא (נדיר שאני עושה פוסטים בחלקים):

אני מוקף בבנות ישראל היפות פה יום יום.

זה גורם לי להרגיש כמו סוטה.

תוך שאני כותב את הפוסט הזה שאלתי את עצמי "זה חשוב? זה חשוב עכשיו? זה יהיה חשוב בעתיד?"

התשובה? לא