פרפרזה
הנה ראשון עבר, ועכשיו כבר יום שני...
העברתי את הלילה הראשון שלי בדירה, בחדר, במיטה. היה נחמד... קצת מוזר, ואני לא כל כך רגיל לישון במיטה כל כך גדולה, אבל זה בהחלט מרגיש כמו הבית כבר.
יצאנו לקנות אוכל אתמול. דבר כל כך בנאלי, אבל שונה לחלוטין כשאתה קונה את הכל בשביל עצמך.
ואז אכלנו ארוחת ערב. שהכנו בעצמנו. ושטפתי כלים - כי אין מי שיעשה את זה פה. פה, אתה בשביל עצמך.
וניקינו את הדירה.... זה מוזר...
זה מוזר שהכל פה אני צריך לעשות בעצמי.
אבל פה זה באמת כמו שאומרים: אם אין אני לי, מי לי?
אני מתחיל ללמוד רק בראשון הבא.. קצת מתרגש בעיקר כי אין לי מושג איך אני אהיה בתור סטודנט. אבל כבר כתבתי על זה בעבר.
אם לומר את האמת, אני מקווה שלא יהיה לי יותר מדי זמן פנוי לבלוג.
תמיד התקופות בהן אני נעדר מהבלוג הן תקופות טובות... אז אני מקווה לבקר פה כמה שפחות... אבל מי יודע?
עריכה:
ואולי הדבר המוזר ביותר הוא שכשהייתי עוד בבית של ההורים (אני מדבר כאילו זה היה כל כך מזמן...) והייתי נכנס לחדר שלי ישר הייתי סוגר ונועל את הדלת. ואילו כאן? אני אמנם בחדר רוב הזמן, אבל הדלת אל רק שלא נעולה - היא פתוחה לרווחה.
מעניין אם זה אומר משהו. ומה?
כינוי:
התפוח הכחול
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
