ורק עכשיו אתה מבין כמה היא חתכה אותך עמוק.

רק עכשיו כשאתה פוחד להשתמש במילים גדולות כמו אהבה.

כשאתה פוחד שמישהי תשחק בך - ששוב תהיה סתם עוד חייל פושטק חסר חשיבות...

ואתה אומר "אני לא רוצה להיות סתם" ואתה מתחיל לבכות.

ואתה מסתכל על הבטן שלך, והיא שסועה. כי היא לא רק הוציא לך את הלב - הו, לא - היא הוציאה לך את כל הקרביים.

המילה שלי היא ברזל.

אבל לכוח שאני נותן למילה שלי יש שני צדדים.

אני לא מחוייב להרגיש או לעשות שום דבר, בשום צורה, אם לא ציינתי את זה במפורש בצורה כזו או אחרת. אני לא מאמין ברמזים.

יתרה מזאת, סביר להניח שאם לא ציינתי משהו במפורש, אז אני לא עושה אותו, לעיתים בצורה אקטיבית.

מתי נהייתי עורך דין בבית משפט לרגשות?