נמאס לי כבר להרגיש חלש.

נמאס לי לכתוב על זה שאני מרגיש חלש.

נמאס לי לא ללכת למקומות ואירועים בגלל פחד.

נמאס לי שאני לא יכול להסתובב בצורה חופשית בתוך העולם שלי.

כי אני חלש.

פאקינג חלש.

הבלוג הזה הוא מסיכה.

והוא מסיכה נפלאה שאני אוהב.

אני יכול להגיד פה כל מה שאני רוצה.

למי ששולח לי מיילים אני יכול להגיד מה שאני רוצה.

המסכה הזו היא אומץ.

ואני צריך קצת ממנו לחיי היום יום שלי.

פוסט נוראי.

מבוזבז.

אם הייתי מאנשים שמוחקים פוסטים, הייתי מוחק אותו.

אני לא מפוקס בשיט.

אני מתחיל לקרוא ספר, פתאום אני בפייסבוק, פתאום אני אוכל, פתאום אני בצורך כדור במיטה בוהה במאוורר התקרה שלי.

יותר משקשה לי להתחיל לרוץ - קשה לי להתמיד.